אפשר להירגע: בגדול, אנחנו צודקים (על א.ב. יהושע)

 

ודאי תהיתם מדוע מזרחים כועסים על אשכנזים. ובכן, בספרו המאמרים החדש שלו, בקטע שדן בבקשת הסליחה של אהוד ברק מבני עדות המזרח, מצא א.ב. יהושע את התשובה: הכעס נובע מכך שמפא"י דרשה מהמזרחים "להפוך ליהודים חדשים… ולהשיל מעצמם תרבות ישנה".

 

מיד כשקראתי את ההסבר הזה, התקשרתי לאמה המרוקאית של בת זוגי, לשמוע מה דעתה. "תראה", היא אמרה לי בחוסר הסבלנות ששמור אצלה לאשכנזים רפי-שכל, "אני נולדתי בארץ, ולא היה כל כך אכפת לי להפוך ליהודיה חדשה. הבעיה היתה שכשחיפשתי עבודה, נאלצתי להסתיר את שם המשפחה שלי, וזה לא היה קל".

 

אם במקרה תהיתם מה היתה הטעות שעשתה תנועת הקשת המזרחית, יש לכם מזל. כי יהושע פיצח גם את העניין הזה: "הניסיונות שעשתה הקשת המזרחית היו יותר מדי פוליטיים", הוא כותב.

 

תרגום: במחלוקת על דרכה של הקשת המזרחית, שיקולי יריביו של יהושע הם "פוליטיים", ואפילו "יותר מדי פוליטיים", ואילו שיקוליו של יהושע עצמו הם על-פוליטיים, אובייקטיביים, מי יודע – אולי אפילו מדעיים. אבל מהי בכלל פעולה לא פוליטית בזירה הציבורית ובהקשר כזה? קשה לדעת.

 

הפנטזיה של יהושע בדבר "התעלות מעל לשיקולים פוליטיים" מנחה אותו לבקר גם את ההתנהלות הסקטוריאלית של ש"ס, שבאה לדעתו על חשבון "האינטרס הלאומי הרחב".

 

אישית, בכל פעם כשאני שומע את הביטוי "האינטרס הלאומי הרחב", אני ישר נעמד דום. מה שבטוח בטוח. הרי ידוע שמפא"י הממלכתית, בניגוד לש"ס הסקטוריאלית, תמיד ראתה לנגד עיניה רק את "האינטרס הלאומי הרחב", ומעולם – נניח – לא מחקה חובות לקיבוצים על חשבון אוכלוסיות אחרות. מן המפורסמות היא שגם הליכוד, קדימה והעבודה מתמקדות ב"אינטרס הלאומי הרחב", ולא רואות ממטר אינטרסים סקטוריאליים, כמו למשל אלה של בעלי ההון.   

 

בספר "אחיזת מולדת" 20 מאמרים, המחולקים לחמישה שערים: "בסבך הזהות" (על זהות יהודית וישראלית), "המוסיקה שנלקחה" (על עדות המזרח), "נחת ואי נחת בספרות" (על אמנות הרומאן), "בעקבות ארבעה רומאנים" (רשימות על רומאנים של יהושע עצמו) ו"רישום: ידיד נפש" (סיפור קצר הרומז כנראה לאינתיפאדה השנייה).

 

 כתיבתו של יהושע אמנם רהוטה, אך למרבה האכזבה לא יותר מזה. אין בה כמעט פנינים לשוניות מאלה שניתן למצוא למשל בכתיבתו העיונית של ידידו עמוס עוז. החלק שעוסק באמנות הרומאן הוא הטוב ביותר בספר, ושופע אבחנות מעניינות – גם אם לא כולן חדשות במיוחד. יהושע מיטיב לעמוד שם על הקשר בין שקיעתו המסוימת של הרומן לבין עלייתה של הדמוקרטיה, גם אם נראה שהוא מבלבל לפעמים בין דמוקרטיה לבין קפיטליזם או חברת השפע. רבת-חן היא גם ההשוואה שהוא עורך בין דון קיחוטה לבין היהודי בגולה, על נדודיהם ועל סגידתם לספרים הישנים והשתקעותם בעבר מפואר וזוהר שמעולם לא היה.

 

ואולם כפי שכבר נרמז, כשיהושע עוסק בעניינים אחרים, הוא נחלש. כך למשל, במאמר "האם יש משמעות מעשית למושג 'אור לגויים'", מתפאר יהושע בכך שלאחר מבצע קדש החלה ישראל "בתוכנית עזרה צנועה אבל ממשית באמצעות שיגור מדריכים חקלאיים ומדריכי גדנ"ע לעמי אפריקה ואסיה המשתחררים מעול הקולוניאליזם". האמת, כמובן, היא שמכרנו למדינות אלה נשק וחרחרנו מלחמות (מדריכי גדנ"ע!); כתוצאה מכך, היינו מעורבים בזוועות בשל בצע כסף ומניעים גיאו-פוליטיים מפוקפקים (וראו פרשת קשרינו המלבבים עם רוצח ההמונים אידי אמין).

 

            פה ושם אפשר למצוא בספר משפטים תמוהים ממש: "ערביי ישראל לא חיים כבר חמישים שנה עם תחושת עלבון פעילה" (!), או "אין היום חשש שהרב-תרבותיות תדחוף ותלבה סכסוכים לאומיים קיצוניים" (כאילו לא צוירו האיורים הדניים של מוחמד, ולא נרצח הבמאי ההולנדי תיאו ון גוך).

 

            את הפער בין רמת כתיבתו העיונית המאכזבת של יהושע לבין גאונותו ככותב רומאנים ניתן להסביר במלותיו שלו על אמנות הרומאן, שיש בה כדבריו "אפשרות טבעית להביא קולות שונים, המספרים אותו סיפור מזוויות ראייה שונות. האמת אינה מוטלת על הטקסט מתוך סמכות של מחבר יודע-כל, אלא נאגרת ונאספת מצדדים שונים".

 

            במאמר הפותח את הספר, על שנאת ישראל, נוטש יהושע את הגישה הדמוקרטית והפוליפונית שמאפיינת אותו ככותב רומאנים, לטובת מציאת הסבר אחד, לא משכנע במיוחד, לאנטישמיות. יהושע מתיימר לאתר את המשותף לתיעוב היהודים לאורך אלפי שנים ובמאות מקומות שונים על פני הגלובוס. ואולם כאשר השונאים (מהמן הרשע, דרך הרומאים ועד לנאצים) והשנואים (ממרדכי היהודי, דרך חילונים במזרח אירופה ועד לציונים בימינו) כה שונים זה מזה – אין להסבר כזה סיכוי להצליח.

 

הלקח העיקרי שניתן אם כן להפיק מהמאמר, ואולי אף מהספר כולו, הוא שהתשוקה להסבר אחד מקיף וחובק-כל, כמו התשוקה לאינטרס אוניברסלי ("לאומי ורחב"), עומדת בניגוד לא רק לאמנות הרומאן – אלא גם לאמת ולצדק.

 

אחיזת מולדת, א.ב. יהושע, הקיבוץ המאוחד, 230 עמ', מחיר מומלץ: 88 שקל

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודי  On מאי 11, 2008 at 6:21 am

    טובים באפריקה, אבל יש אנשים שקשה להם עם "ישראל, ו"טוב, באותו משפט.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: