בונד, ג'יימס בונד (על איאן פלמינג)

 
 
כרגיל, הכל מתחיל במשימה שאליה שולח את בונד הבוס המיתולוגי שלו. M (ככל הנראה, לא קיצור של Moshe)  מספר לבונד כי נציג השירות החשאי הבריטי בג'מייקה נעלם עם סגניתו, ושולח אותו לבדוק מה עלה בגורלם. בתחילה נראה כי השניים פשוט ברחו בלי להודיע בנסיבות רומנטיות, אבל אנחנו הקוראים כבר יודעים שהם נרצחו לאחר שגילו משהו על אדם מסתורי בשם ד"ר נו.

ד"ר נו, בניגוד לרוב האנשים שאתם מכירים, קנה לעצמו אי בשם קראב קי ליד ג'מייקה והוא מתפרנס שם מכריית חרא של ציפורים. בין מוזרויותיו ניתן למנות את העובדה שאין לו ידיים ואת נטייתו לגדל דרקונים. ועוד דבר קטן: אנשים שהגיעו לאי בלא הזמנה התקשו לצאת ממנו בחיים.

זה, כמובן, מעורר את סקרנותו של בונד. באופן טבעי הוא מחליט להפליג אל האי כשבחברתו רק אקדח סמית' אנד ווסון ועוזר ג'מייקני שחור בשם קוורל. הג'מייקני מתואר בדיוק כמו שהייתם מצפים שיתאר אותו אריסטוקרט בריטי כמו פלמינג: הוא טוב לב, תמים וילדותי, נאמן ככלב לאדונו הלבן ומקבל את מותו האכזרי די בסבבה.

    מעניין לציין שכבר ב-1958, כשההוגים של תוכנית הריאליטי "הישרדות" עוד היו בתולים, הבין פלמינג שלשים שני גברים באי זה לא מספיק מעניין, ולא משנה כמה דרקונים וחרא של ציפורים הוא יפזר שם. לפיכך, מיד כשהוא מקיץ משנתו לאחר הנחיתה בחוף, נתקל בונד במחזה שמתואר באופן הבא: "זאת היתה בחורה עירומה, וגבה היה מופנה אליו. היא לא היתה עירומה לגמרי. היא חגרה חגורת עור רחבה סביב מותניה, עם סכין ציד בנדן עור צמוד לירכה הימנית. החגורה שיוותה לגופה העירום מראה ארוטי יוצא מגדר הרגיל".

ויקה, כלומר האני, היא מין ילדת טבע לבנה שגדלה בג'מייקה בלא הורים ומתפרנסת מאיסוף ומכירה של קונכיות נדירות. כמו שקורה לכל נערותיו של בונד, עד מהרה היא נשבית בקסמיו ולאחר מכן היא נשבית ביחד אתו בידי הרשע. כמו כל הנבלים של פלמינג, גם ד"ר נו נתקף בדחף בלתי נשלט לספר לו את סיפור חייו הקשה ואת תוכניותיו לעתיד (בהתאמה: הורים מתנכרים ורצון להשיג המון כסף וכוח).

 חשדו של בונד, לפיו ד"ר נו אינו מסתפק בהתפלשות בצואת ציפורים, מתאשר: ד"ר נו מסייע עתה לרוסים לשבש את מעופם של טילים אמריקנים שמשייטים בסביבה. ברור שלאחר שהוא מספר להם את זה, חייב ד"ר נו להרוג את בונד ואת האני. אלא שכמו הנבלים האחרים, הוא הרגיש צורך לעשות את זה בסטייל, וזאת היתה הטעות שלו…

בפתיחת הספר מציינת ההוצאה כי "בדמותו של ג'יימס בונד יצר איאן פלמינג את האייקון הגדול ביותר בספרות האנגלית של סוף המאה העשרים".

זה נכון. לספרות הבריטית יש כישרון גדול לייצר מותגים (ע"ע הארי פוטר). בשני המקרים מדובר בעצם בסוג של אגדה: עימות בין בני חושך לבני אור, חלוקה ברורה בין טוב לרע, גיבור שמציל את העולם החופשי וכאמור – לד"ר נו יש אפילו דרקון.

ספרי בונד נמכרו בעשרות מיליוני עותקים עוד בחייו של פלמינג, מה שמעיד על כך שקוראים רבים זקוקים לבהירות המוסרית הזאת: בונד לעולם אינו הורג חפים מפשע במלחמתו בטרור, כל מעשי האלימות שלו הם תוצאה של הכרח גמור ואויביו אפילו לא טורחים להתיימר להיות צודקים.

פלמינג יודע לבנות עלילה מותחת, ואפילו מיטיב לכתוב – כמה מהתיאורים שלו נוגעים באמנות ודמותו הספרותית של בונד עמוקה מזו הקולנועית (חולשותיו מודגשות יותר). אבל מבחינה ערכית הספר מביס את עצמו. בוויכוח ביניהם אומר ד"ר נו לבונד: "כל האנשים הגדולים הם מטורפים. הם אחוזים טירוף שמניע אותם קדימה לעבר יעדם. גדולי המדענים, הפילוסופים, המנהיגים הדתיים – כולם מטורפים. מה עוד, מלבד דבקות עיוורת במטרה אחת ויחידה, יכול להניע אותם הלאה בחתירה מתמדת למטרתם? טירוף, מר בונד היקר, הוא נכס שלא יסולא בפז, בדיוק כמו גאונות. בזבוז אנרגיה, התפזרות החזון, אובדן התנופה, היעדר התמדה – אלה קלקלותיו של העדר".

בדיוק כמו האידיאולוגיה של ד"ר נו, ספריו של פלמינג מכירים רק אמת אחת, רק דרך אחת. אבל בחיים, כמו בספרות הטובה באמת, הדברים מורכבים יותר.

ספרות טובה באמת – זה מה שהבלוג הזה ינסה לאתר בשבילכם שבוע אחר שבוע, בתוך ערימה גדולה של לשלשת ציפורים.
 
ד"ר נו, מאת איאן פלמינג, מאנגלית: אסף כהן, הוצאת פן וידיעות ספרים, 283 עמודים, מחיר מומלץ: 88 שקל

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אריק גלסנר  On מאי 10, 2008 at 10:07 am

    אבי.
    אגב, פעם, כשאהיה גדול ויהיה לי זמן, אנסה לקרוא את הספר שכתב הסופר הגדול קינגסלי איימיס על ספרי ג'יימס בונד.

  • לוטה  On מאי 10, 2008 at 12:59 pm

    אני עוקבת אחריך ונהנית מכל פנינה מפרי עטך!

  • אבי גרפינקל  On מאי 10, 2008 at 3:51 pm

    זאת את, אמא?

  • סווטי  On מאי 10, 2008 at 3:53 pm

    צריך להיפגש פעם על מרטיני

  • רון ירמיהו  On מאי 11, 2008 at 1:24 pm

    אני לא יודע אם ללוטה זו אמא, אבל גם אני כאן, ואשמח לראות את פועלך. ישר כו! רון ירמיהו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: