היזהרו בחלומותיכם, שמא יתגשמו (על יאיר לפיד)

 
כבר בהקדשת הספר הזה מסגיר יאיר לפיד חרדה: "לילדי, בתקווה שהאהבה לתנ"ך תדבק גם בהם".
בתקווה. כלומר, לא בידיעה; לא בביטחון. עובדיה יוסף יכול להיות בטוח שהתנ"ך ימלא תפקיד חשוב בחייהם של ילדיו ונכדיו, טומי ויאיר לפיד – לא.

החרדה הזאת, החשש שמא התקווה להמשכיות האהבה לתנ"ך לא תתממש, שופכת אור אירוני על המאמץ החילוני לחזור לארון הספרים היהודי, מאמץ שהרצאותיו של לפיד על המקרא הן חלק ממנו. לפיד יכול לזעום על החוצפה שבהתיימרות הדתית לתפוס מונופול על הגישה לכתבי הקודש, אך נראה כי באחורי תודעתו מנצנצת ההכרה בכך שיש גרעין אמת ביומרה הזו, כפי שמעידה הקדשתו מלאת-החשש.

 גם ההקדמה לספר ההרצאות הזה, שכותרתה "למה דווקא אני?", מסגירה חוסר ביטחון. במין תחרותיות נוגעת ללב, לפיד מרגיש צורך להכריז על יתרונותיו כלפי הפרשנים המסורתיים של המקרא. ואלה שלושת היתרונות שלפיד מתהדר בהם: גישתו לאינטרנט, שליטתו ברזי הפסיכואנליזה המודרנית והעובדה כי נולד לתוך השפה העברית. גם כאן, כמו בכל מקום, עצם הצורך להכריז על עליונות מסגיר רגש נחיתות.

ואולם, המשפט המאכזב ביותר בהקדמה הוא זה: "המניעים האנושיים לא השתנו במאומה בשלושת אלפי השנים האחרונות. אנחנו עדיין ניזונים מקנאה ופחד, מכעס ותשוקה, מתחושות חסר ומהרצון הבלתי מתכלה שיאהבו אותנו".

את הכשל שמבוטא במשפט הזה אפשר לכנות בשם "פרובינציאליות כרונולוגית". בדומה לפרובינציאליות הגיאוגרפית, מצביעה הפרובינציאליות הכרונולוגית על נטייה להישאר תקוע בזמנך ובתקופתך, בלא יכולת לדמיין כי המניעים האנושיים דווקא השתנו דרמטית בשלושת אלפי השנים האחרונות, עד שלפעמים אין דבר המשותף למשמעויות הקנאה, הפחד, הכעס והתשוקה בימינו ולמשמעויותיהם בימי התנ"ך. בהקשר הזה אפשר לחשוב למשל על ספרו של יובל שמעוני, "אל העפר", שיצא לאור לפני כשנה והראה עד כמה מושגים בסיסיים כמו האני או הלאום עברו שינוי דרמטי מאז ימי התנ"ך.

בניגוד לכך, תפישתו הסטטית של לפיד את ההיסטוריה ואת הנפש האנושית מעידה על נטייה להתבצר בעמדה, במקום ללמוד משהו חדש ולצאת אל מחוץ לגבולותיו הקבועים והידועים-מראש של האני. המוגבלות הזאת של לפיד גם סותרת את הצהרתו כי הוא משוחרר מהכבלים שאדם דתי נתון בהם בבואו לפרש את הטקסט (אגב, לפיד כותב "נמצא בכבלים", בעילגות שסותרת את התפארותו בשליטתו בעברית).

"הגיבורים שלי" הוא אוסף של ארבע הרצאות על גיבורי התנ"ך שנשא לפיד בבית הכנסת "בית דניאל" בתל אביב. ההרצאות עוסקות ביחסים בין אלוהים לאברהם (לפיד מציב את אלוהים בתפקיד המחזר הדחוי), בחייו הכפולים של יעקב אבינו, בעונשו של משה (לא להגיע אל הארץ המובטחת) ובמלחמה על המלוכה בין שמואל המניפולטיבי לבין שאול התמים והביישן.

בניגוד למובטח, שימושו של לפיד בפסיכואנליזה לניתוח התנ"ך מצומצם ומוגבל למדי. כך למשל, לדעת לפיד אלוהים בוחר דווקא בטיפוס מרוחק כמו אברהם לבן בריתו משום שהוא (אלוהים) רוצה לשחזר את בדידותו מלפני הבריאה, וזוהי התופעה הפסיכולוגית הידועה בשם "חזרה אל פצע הילדות". מי שמעוניין בניתוח פסיכואנליטי מתוחכם ומבוסס יותר, מוטב לו שיקרא את ספרו המבריק של אבשלום אליצור, "לפני ולפנים".

לפיד לא תמיד מקפיד על קריאה זהירה של הטקסט. כך, הוא מעריך כי האיש האלמוני שיעקב התמודד אתו במשך לילה שלם הוא עשו, מפני שרק תאומים זהים יכולים להיות שווי כוח. הבעיה היא שיעקב ועשו לא היו תאומים זהים, ככתוב: "עשו אחי איש שער (שעיר) ואנכי איש חלק" (בראשית כז, יא).

למרות ההסתייגויות האלה, "הגיבורים שלי" הוא ספר מומלץ. כדרכו של לפיד, הוא כתוב בהומור ובחן רב, ונקרא בשטף ובעניין. דוגמה להומור כזה הוא הציטוט מהתלמוד "כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצווה (שזה סקס), הווין לה (יהיו לה) בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותם". ועל כך אומר לפיד: "המדרש בפירוש מעודד יוזמה מינית של האשה. וגם אני".

כמה מאבחנותיו של לפיד יפות מאוד, כמו הקביעה כי "העונש של יעקב על גניבת הבכורה הוא זה שהוא קיבל אותה. כי לפעמים אנחנו כל כך רוצים דברים, שאנחנו לא באמת עוצרים לחשוב מה זה יעשה לנו אם נשיג אותם… אחרי שהוא קיבל את מה שרצה, יעקב הופך לאיש רדוף". אבחנה נוספת באותה רוח היא כי אלוהים בעצם היטיב עם משה כאשר לא הניח לו להגיע אל הארץ המובטחת, ובכך מנע ממנו אכזבה.

דומה ששתי האבחנות האלה, על הבעייתיות שבהגשמת חלומות, יכולות ללמד אותנו על לפיד עצמו לא פחות מאשר על התנ"ך. שהרי לפיד, בניגוד לרובנו, יודע מה קורה לך אחרי שהשגת חלק ניכר מהדברים שרצית.

הגיבורים שלי, יאיר לפיד, ידיעות ספרים, 127 עמ', מחיר מומלץ: 88 שקל

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מאי 14, 2008 at 1:52 pm

    הנה עובדה אחת שלא ידעתם על יאיר לפיד: ספר דרשנות המקרא שלו רצוף בטעויות כל כך מביכות, שקשה להבין איך הוצאה מכובדת כמו 'ידיעות אחרונות' הסכימה לפרסמו

    http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2378840&forum_id=771

  • יוסי  On מאי 14, 2008 at 3:05 pm

    אכן ללא נושא. פרוטה בקופסה קוראת קיש קיש בקול. שאל את פרשן התנ"ך הנ"ל לתרגם זאת לארמית. לקרוא עמוד בתרגום, או להשוות שני פסוקים אוגריתיים למילה מקראית יחידית; או כן, שאלהו לקרוא לאט בכל כמות זמן שיחפוץ עשר שורות בכתב רש"י. כמובן שהתגובה תהיה חיוך מתנשא. הרי בעולם פוסט מודרני הכל מפרשים והכל מתפרש בידי הכל. רצית פוסט מודרני קבלת טרום ניאנדרטלי. משום כך אם יש סיבה שבעולם שהחרדים מתנשאים על האב ובנו ורוחם הקדושה הרי היא הבורות היומרנית הזו ואכן בכך הם צודקים. אמר לי אדם, זה לא חשוב בכלל. מה שחשוב שפלוני יאמר גם לפיד, גם רש"י גם עובדיה מברטנורה כולם מפרשי תנ"ך ומכאן יסיק מסקנות על התנ"ך ומפרשיו. מי שחושב שזה אזוטרי יזהר כי כך גם רמטכלים, שרי ביטחון, שרי תחבורה ומחר גם מנתחי לבבות, למה לא? וזה כבר מסוכן באמת.

  • דודי  On מאי 14, 2008 at 5:54 pm

    אשר ליתרונותיו לכאורה של לפיד, האינטרנט הוא לא יתרון של ממש (הוא היה יכול לעזור לנכש טעויות) ושני היתרונות הראשונים כבר היו בסביבה כמה עשורים. לא מעט ספרים ומאמרים נכתבו על התנ"ך כספר, מנקודת מבט חילונית. אהרון מגד ומנחם פרי למשל.

  • עודד  On מאי 15, 2008 at 1:17 pm

    יקירי, שים לב – גם הרב מרן הגאון עובדיה יוסף לא יכול להיות בטוח שהתנך ימלא מקום חשוב בחיי ילדיו ונכדיו. אם היית חוקר את ענף המשפחתי היית יודע. אגב – גם הרבנים שיצאו ממשפחתו לא התנך ממלא מקום חשוב בחייהם, אלא … בנות המין היפה …

  • נחמן  On ספטמבר 1, 2008 at 1:59 am

    כבר מימי קדם הבינו חכמינו כי קריאה חדשה בתנ"ך יכולה להיות מסוכנת ועל םני קריאה חדשה העדיפו ליצור את התורה שבעל פה ואך הגדירו את כוחה מעל תורה שבכתב. דוגמאות לסכנות האורבות בקריאה מסוג זה או אחר אפשר למצוא בקריאה המתנחלית הרואה את התנ"ך בראיה עכשווית "כזה ראה וקדש" אפשר להשוותם לצדוקים אשר אף הם ראו את התנ"ך או את חמשה חומשי תורה כספר המוצק ביותר שאין לפרשו כלל
    לעומתם החרדים אשר הסכילו לראות את הסכנה הסתירו את הקריאה בתנ"ך ויצרו איזה צפייה מיסטית אפופה מסתורין והיא ידיעה באשר לא"י לגאולה ולמשיח ובכלל להתייחסות עכשווית לנושאים המוזכרים בתנ"ך
    אפשר להגדיר את התנ"ך של החרדים שהוא ה"שולחן ערוך" ספר הלכתי לרבי יוסף קארו אשר עליו הוחלט כי הוא משמש כמקור אחרון לצורת החיים
    לעומתם החילונים החרימו לחלוטין את התנ"ך והעדיפו לא לקרוא בו
    אם כן יפה החשש כי בניו של לפיד לא ימשיכו את המסורת אך דבר זה רק מגביר את הצורך האמיתי לקריאה חדשה בתנ"ך.

  • טלי  On אוקטובר 23, 2008 at 5:40 pm

    ההערות ההומוריסטיות האלה דוקא צרמו לי אבל בגדול גם אני הסתייגתי והמלצתי, זה מה שכתבתי-
    http://www.notes.co.il/tali/47344.asp

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: