רצח מוצדק (על אילנה ברנשטיין)

"בפעם הראשונה שנכנסנו למיטה הוא אמר לי לאונן מולו. המלה הזאת עצמה גרמה לי להסמיק אז. הוא ביקש ממני למשוך לעצמי בפטמות. להקפיץ את השדיים. התביישתי. לא ידעתי מה לחשוב. לא הבנתי לאן כל זה יכול להגיע. לא יכולתי לתאר לעצמי שיום יבוא ואני אזחל על ארבע בכל הבית ואתחנן שהוא יזיין אותי. כי זה מה שאני אוהבת. תותחים בתוך התחת. כי זה מה שאני רוצה. כי אני זונה וזה מה שזונות אוהבות… כמה שבועות אחרי החתונה הוא הזמין אותי לסרט בקולנוע מתמיד. לא רציתי. רק פעם אחת, הוא ביקש, שלפחות אני אדע על מה אני מדברת לפני שאני אומרת לא. כשחזרנו הביתה הוא אמר לי לעשות לו כל מה שהשחקנית עשתה. לא רציתי. הוא אמר, אל תהיי כבדה, הכל משחק. אנחנו אנשים מבוגרים. הוא אמר שאני צריכה להירגע. אם זה מגרה אותנו, אז הכל בסדר. הבעיה שזה לא גירה אותי. זה גרם לי להרגיש מלוכלכת".

האמת היא שאני לא כל כך יודע איך לאכול את הספר הזה. מצד אחד הוא נראה לי כמניפסט פמיניסטי פשטני וחד-ממדי, ומצד שני המספרת היא דמות שנשארה לי בראש גם עכשיו, יותר משבוע לאחר שסיימתי את הקריאה.
אותה מספרת, וזה נמסר כבר בפסקת הפתיחה, רצחה את בעלה. השניים יצאו לחופשה בחו"ל לכבוד יום הולדתה ה-50 של האשה, והרצח התרחש בחדרם בבית מלון ברומא. לאורך כל שנות נישואיהן התעמר בה הבעל, המבוגר ממנה ב-12 שנה. הוא אמנם לא היכה אותה, אך כפה עליה יחסי זנות, שבמסגרתם אילץ אותה לשכב אתו כדי לקבל ממנו כסף לצורכי הבית. שליטתו הכלכלית התבטאה גם בכך שהכריח אותה למסור לו את כל הכסף שהרוויחה בעבודתה, וחילק לה דמי כיס כראות עיניו. הוא התייחס אליה פעמים כאל ילדה – בשדה התעופה היא היתה צריכה לבקש ממנו רשות ללכת לשירותים; פעמים כאל עובדת זרה – ברומא הוא החרים לה את הדרכון; ופעמים כאל אובייקט, גוף חסר רצון שנועד לספק את צרכיו המיניים, הרוויים בכוחניות ובתאווה להשפיל.
 

 הספר הוא מונולוג, וידוי שכתבה האשה כחצי שנה לאחר הרצח. שפתו קצבית, רוויה משפטים קצרים ואינטנסיביים, כאילו אין מקום להיכנס בין מלותיהם ולנסות לערער על מה שנאמר בהם. זאת גם הבעיה המרכזית של הספר. מוקדם למדי, כבר בעמוד 54, מבהירה האשה שבשום שלב לא הרגישה כל חרטה או צער. מפלצתי ככל שיהיה בעלה, זה פוגע באמינות הפסיכולוגית ובמורכבות האמירה של הספר. ואולם, דומה שברנשטיין לא ביקשה לייצר אמירה מורכבת, והחד-משמעיות היתה חשובה לה. מבחינה ספרותית טהורה, בדרך כלל מדובר במגבלה. אבל מאחר שהעמדה המובעת בספר, זו התומכת ברצח, כה חריגה ונוגדת את הקונצנזוס, ייתכן שזה לא נורא כל כך.

המספרת היא מה שקוראים אשה פשוטה, ויעיד על כך השימוש המכוון (מצד ברנשטיין) בקלישאות כגון "ילדים קולטים כל דבר", "הזמנים השתנו" או "לכל דבר יש מחיר". עם זאת, במקומות מעטים העקביות הלשונית אינה נשמרת, וניתן לראות הבהובים של שפה מוגבהת, שאינה אופיינית לדמות, כמו במשפט "הנישואים האלה הם עניינו של הציבור". 

"פשטותה" של האשה מתבטאת באופן שבו קיבלה את התנהגותו של בעלה לאורך חיי הנישואים שלהם. היא עצמה מודה בתמימותה, כאשר היא מתוודה שחשבה שככה זה, פחות או יותר, אצל כולם, וכי עברו שנים עד שהבינה שלא הכל בא מאהבה. היא מודה גם בתלותיותה, ובכך שפחדה שבעלה יעזוב אותה, שהמשפחה תתפרק או שחיי ילדיה ייהרסו אם לא תציית לו.

מן הסתם לתמימות ולתלותיות אלה יש קשר לחינוך שמרני לפיו תפקידה, זהותה וערכה של האשה נגזרים מהיותה אשת איש ואם לילדים – ולא מעצמאותה, מהקריירה שלה או מתכונות אחרות. חינוך כזה חייב להשפיע על הדימוי העצמי, ואכן האשה מספרת כי הרגישה אשמה בדיכאון שממנו סבלה. רק כעבור שנים רבות התחיל אצלה תהליך של התפכחות, במסגרתו הבינה שחיי המין שלה היו סדרה של מעשי אונס.
 

מעשה הרצח שלה מתואר כיציאה מעבדות לחרות, וכאקט של עצמאות. האשה נקרעת בין הצורך להודות ברצח – לא מרגשי אשם, אלא דווקא מגאווה על כך שבסופו של דבר עמדה על שלה. אבל היא מחליטה לשתוק. "חשבתי שהחברה לא תנקה את עצמה אם אשב בבית סוהר. בכל מקרה לחברה אין שום משמעות בעיני. החברה שבמקרה הטוב היתה שותפה לרצח שלו, ובמקרה הפחות טוב, היא אפילו לא שמה לב".

הציטוט הזה מתוך פסקת הסיום הוא קריאה לחברה, כלומר לקוראים, לשים לב, לא להיות שותפים לרצח, ולפחות לא לגנות אותו. ב"עכשיו זה כתוב" מדובבת ברנשטיין אשה הסובלת מהתעללות וחיה בהשפלה מתמדת. ייתכן שמספר גדול מאוד של נשים כאלה חיות בינינו, ולרוב הן מושתקות. לפיכך, ברנשטיין עושה מעשה חשוב כאשר היא מעניקה להן קול. העובדה שזה הקול היחיד הנשמע בספר אולי בעייתית מבחינה אמנותית, אך גם מאוד אפקטיבית מבחינות אחרות.
 
עכשיו זה כתוב, אילנה ברנשטיין, הוצאת בבל, 168 עמודים, מחיר מומלץ: 88 שקל

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בת-שבע רוזנפלד  On דצמבר 14, 2012 at 3:31 am

    ספר מרתק – קאתי אותו בנשימה אחת
    חשבתי שזה סיפור אמיתי, לכן הלכתי לחפש באינטרנט —
    מאוד אוהבת את הכתיבה של הסופרת אילנה ברנשטיין,אני רצה לקנות את כל הספרים שהחמצתי.
    יישר כוח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: