הרבי שמכר את הפרארי שלו (על ספרות המוסר היהודית)

 
 
במסגרת סדרת "עם הספר" שלה, שכוללת עשרות מהיצירות החשובות בתרבות היהודית מהתנ"ך ועד ימינו, הוציאה ידיעות אחרונות את הכרך "ספרות המוסר", שמקיף שלושה ספרים: "חובת הלבבות", "מסילת ישרים" ו"שמירת הלשון".

במידה מסוימת, ספרות המוסר היא הגרסה היהודית לספרי ההדרכה של ימינו, מתורות המזרח השונות ועד רובין שארמה. מטרתה היא לספק לקורא צרור עצות מעשיות לניהול חייו כך שיגיע לשלמות פנימית ויעלה את דרגת המוסריות שלו. ואכן, הקריאה בספרים היא חוויה מרגיעה: שלווה גדולה יורדת עליך כאשר עיניך רצות על הטקסטים האלה, שפירסמו רבי בחיי אבן פקודה ב-1080, הרמח"ל ב-1740 והחפץ החיים ב-1884.

אלא שהשלווה הזאת מסוכנת. יש בה פיתוי לשקוע בעולם המציע מתווה ברור שהפועל לפיו יזכה לגמול. דא עקא, הספרים האלה הם גם מכונות לייצור אשמה, צייתנות ושנאה-עצמית. הם מטיפים לבוז לעולם הזה, החולף והכלה, ורוויים בהשפלת האדם. הם קוראים לקבל את הקיים במקום לשנותו, וזורעים איומים מפחידים. מהותם שמרנית במובן הרע של המלה, וכולם נגועים בניגוד אינטרסים חמור.

הדרך לשלווה המובטחת, כמו ברבים מספרי "העידן החדש", עוברת כאן בתחנות עגומות ביותר. הראשונה שבהן היא השלמה עם הגורל. אבן פקודה, רמח"ל והחפץ חיים משדלים את הקורא לקבל את כל הצרות והעוולות בשמחה, מתוך ההנחה הבלתי מוכחת כי הכל נעשה לטובה, במקום שינסה למרוד בסדר החברתי המקובל, על עוולותיו.

            בראש הסדר הזה עמדה האליטה המקובלת באותם ימים: תלמידי החכמים. מתוך ניגוד עניינים מובהק, מדגישים הכותבים את החובה לפרנס, להאכיל, להשקות ולארח תלמידי חכמים, להתנהג אליהם בכניעה ובשפלות וכן להתאבק בעפר רגליהם. הדברים האלה מלווים בהמלצה לקורא שישיא את בתו לתלמיד חכם, מה שיבטיח לו פרס (בעולם הבא). המרוויחים העיקריים מיישומן של עצות טובות כאלה הם כמובן היועצים עצמם ובני מעמדם.
שלושת הספרים מטיפים להתבודדות ולהיפרדות מבני אדם אחרים, אלא אם הם תלמידי חכמים – מה שמקשה על יצירת מוקדי כוח יריבים לאליטה, ועל התארגנויות חברתיות או פוליטיות שיהוו משקל-נגד לרבנים. אפשר לראות בכך הגבלה חמורה על חופש ההתאגדות, אחת מזכויות היסוד של משטר דמוקרטי, ברוח ההמלצה "הפרד ומשול". קורא שלא הבין את הרמז, מאוים כי מי שיחלוק על רבו או יבזה אותו, יחויב בנידוי.

גישה כזו מועילה לאליטה השולטת – בין אם היא מורכבת מרבנים ובין אם היא מורכבת מבעלי הון. ברוח קפיטליסטית מובהקת, אבן פקודה מחזיק בראיית בני האדם כאטומים מבודדים: "אתה בעולם הזה כי אם גר, שלא יועילוך רוב אנשיו, ולא יזיקו מיעוטם, ואתה בו אלא כיחיד הבודד, אשר אין לו ציוות כי אם אדוניו".

רוח הקפיטליזם נושבת במקומות נוספים בכרך הזה. ספרי המוסר – שמלאים מצוות ואיסורים כרימון –  פוטרים את הפועלים השכירים מחלק מן הברכות, שחס וחלילה לא יבזבזו כמה שניות מזמנם של מעבידיהם. המסקנה ברורה: בגרסה זו של היהדות יש דבר אחד שהוא קדוש יותר מן הצורך לברך את האל: זמנם של בעלי ההון.
במקום שייקרא להתאגד ולגלות סולידריות עם אחיו בני האדם, מוגדר הקורא כאטום מבודד. דברים אלה מגדילים את תלותו בשלטון, שבאופן רשמי מחזיק בו אלוהים. אלא שבצירוף מקרים משמח, נציגיו עלי אדמות של אלוהים הם הרבנים.

כדי למנוע את הקנאה בבעלי ההון, שהרי קנאה עלולה להוביל להתקוממות, מספקים הטקסטים האלה נחמות עלובות, נוצריות באופיין, בדמות פסוקים כמו "כל מי שהוא גדול בעולם הזה קטן בעולם הבא". נוצריים הם גם השנאה לגוף והבוז לאדם, שמוגדר כחלש והתלותי ביצורים, מלא טינופים וזוהמה, ומשול לרימה ותולעה. נוצרית היא גם הגישה העקרונית השלילית כלפי התאוות הבסיסיות והטבעיות של האדם, אלה הנצרכות להישרדותו, כגון לאוכל ולמין.

ככל טקסט אידיאולוגי המשרת את האליטה, ספרי המוסר מתמחים בייצור נתינים צייתנים ובהחדרת רגשי אשם, בושה, אימה וחרטה. הם מטיפים לעריכה מתמדת של חשבונות נפש מעיקים, כאלה שמעקרים כל שמחה וספונטניות ומונעים עשייה פשוטה וטבעית.

אבל מעל לכל, הספרים האלה הם קטלוג בלתי נגמר של חובות ומצוות שבאופן מעשי אין אפשרות לקיימן במלואן. כדי להשיג מטרה זאת, ניתן דגש מיוחד על עבירות בתחום המחשבה, מה שמבטיח את ייצורן הקבוע של עבירות ורגשי אשם. שהרי אפשר להעביר את החיים בלי לגנוב, אבל מי יכול לשלוט על נפשו כך שלעולם, אפילו לא לשבריר שנייה, לא יחמוד את אשר לזולת?

בדומה לזקן המנזר ברומן "שם הוורד", אוסר רמח"ל על הצחוק. ביושרו כי רב, רמח"ל מסגיר את הסיבה: הצחוק מביא להיעדר יראה ופחד, ומכאן גם לביקורתיות ולחוסר צייתנות. גם החפץ חיים תורם לשימור השלטון, כאשר הוא מצווה להימנע ממחלוקות ולהרבות בשתיקה. זוהי גרסת ספרות המוסר לצנזורה, סתימת פיות ומניעת ביקורת.
לאורך הכרך כולו, טון הפנייה אל הקורא הוא כטון הפנייה לילד: אם תתנהג יפה תקבל קינוח (בעולם הבא), ואם לא, יבוא שוטר וייקח אותך לגיהינום. הדברים הללו מעוררים הרהור נוגה: כמה רגשי אשם מיותרים יש בעולם הזה, כמה חרדות ריקות, בושות משונות ושנאות עצמיות לחינם.

ספרות המוסר, סדרת עם הספר, ידיעות ספרים, 520 עמודים, מחיר מומלץ: 128 שקל

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמיחי  On ספטמבר 8, 2008 at 5:04 pm

    שלום אבי. אני נהנה לקרוא אותך תמיד, לא הפעם. הביקורת שלך מדגישה יותר מדי דברים שאינם רלוונטיים בכלל לענין. אתה כותב הרבה על אליטה ומוקד כוח וכדומה. עזוב אותך משטויות, ידידי, במחילה. זה כ"כ לא הענין כאן. מה שחשוב לכותבי הספרים האלה הוא עבודת האל, צייתנות לתורה ולהלכה והצטיינות מוסרית יוצאת דופן. הספרים האלה מלאים בתביעות מעשיות ומוסריות מהקורא. אין להם שום ענין ב"כוח" לעצמם ולמען עצמם. זה פשוט נורא לא נכון להבין את זה כך. איזה מין סוג של אליטה נולד מתוך "חובות הלבבות"? אליטה של סגפנים, ביישנים ועניים. ב"מסילת ישרים" הדרך ההדרגתית "למעלה" (מבחינה מוסרית-פנימית) היא כ"כ ארוכה ותובענית, ובסופה – דאגה לזולת (מידת החסידות). כל הענין של היצמדות לתלמידי חכמים אחרים נועדה לנקיות הדעת ולהתרחקות מהמוניות ולא כדי להתנשא. מצטער, זו קריאה נמוכה שאינה נכונה.
    אבי, אתה בחור חכם מאד בעיני. באמת. במקרה הזה ממש פיספסת.

  • יצחק  On נובמבר 22, 2009 at 1:02 am

    מאוד כאב לי לקרוא את הדברים שלך, ויותר כאב לי להתרשם מחוסר האובייקטיביות אשר ציפיתי לה כביקורת ספרים. כל מי שנחשף ולו במעט למוסר היהודי, יודע עד כמה הוא רחוק מיצירת אליטה רבנית וכמה הוא מעודד את בניית האדם באשר הוא. הספר שמירת הלשון, כדוגמא, אם היינו חיים לפי הדרכתו, מובטחת היתה לנו חברה בריאה ותקינה, בה לא כל אחד מרכל או חושש מרכילותו של השני, החל מבית וכלה מחוץ. נראה שאתה מפחד מחיים איכותיים שכאלו, אם יצאת בביקורת כה חריפה ולא נכונה על ספרות שכל מטרתה היא שיפור איכות החיים של הפרט והכלל. כנ"ל שני הספרים האחרים, חובות הלבבות ומסילת ישרים. הקוראים הישרים מוזמנים להציץ בספרים אלו כדי להבין מדוע הם משמשים כרבי מכר, אצל כל שוחר מוסר ואיכות חיים, גם חילוני גמור, מאז הבאתם לדפוס ועד לרגע זה. כותב השורות מוזמן מחר, יום א', לחוג בית בנושא מסילת ישרים, משתתפי החוג הינם חילוניים למהדרין, חלקם אף שייך ועומד בראשות סניף מרצ המקומי.כולם אקדמאיים, שנים מהם רופאים.
    מסילת ישרים הינו ספר ניהול, שהקדים ב250 שנה את כל הספרים והמדע העוסקים בתחום. הניהול שהוא מלמד הוא על עצם החיים בעצמם. הוא מדבר על מודעות עצמית, על הצבת מטרה ועל 'הנעלות' עליה,על זריזות, על נקיות (במובן של התנהגות וערכים, לאו דו' במובן הגייני), ועל עוד ערכים רבים שרחוקים מאיתנו אך לפחות הינם בתחום השאיפות.
    אם בדעתך לגנות או לבקר ספר יהודי תורני כל שהוא, ספרי המוסר הם הכתובת האחרונה, ואם ישנם עוד יהודים שמשמשים דוגמא בחייהם למשהו איכותי, ערכי, כזה שכל אחד בסתר ליבו היה רוצה לחקות או היה רוצה לראות את ילדיו כאלו, אז דע לך שהזכויות שייכות לספרי המוסר האלו שכה הרבת להשמיץ. אנא – קרא שוב, ביישוב הדעת, ותווכח לגלות דברים חדשים וחיוביים רבים בספרים אלו, ונשמח גם אנו להחכים מדעותיך.

  • הילה  On מאי 4, 2016 at 2:40 am

    קריאה מרתקת ופוקחת עיניים. תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: