מלים לאחוז בהן כמו מעקה

            
"כשעלית במעלית לא החזקת אותה בידיך. / כשהשתרעת על המיטה לא החזקת אותה בידיך. / כשפתחת את החלון והרוח נשבה, לא החזקת אותה בידיך. / צינה כזו יכלה לגרום שתצטנן. / כשלקחת את כדורי הטשטוש לא החזקת אותה בידיך. / כשנעמדת על האדן לא לקחת אותה בידיך // היא שכבה במיטתה. מדי פעם השמיעה בכי מתוך שינה".
           

 זה לוקח זמן, אבל אט אט – עם הקריאה בספר – מתפענח הסוד הנורא שמאחורי השורות המסתוריות הללו. הדוברת היא אישה שאימצה ילדה קטנה, והיא פונה אל אמהּ המתה של הילדה. האם הביולוגית, כך נרמז, התאבדה: "קומה אחרי קומה עברת. / חבל הטבור ריחף אחרייך / כמו סרט של מתנה / שלעולם לא תינתן… / לא סר מר המוות מכל סוכריה שאני מגישה, / עטיפה מתעופפת לאט לרצפה, / לא כמו גוף מוטח בקרקע, / מבקש להעמיק שאולה מכוח התנופה".
 

           המעשה התקין פוליטית בחברתנו הוא לא להפגין שיפוטיות כלפי המתאבד. שהרי אם אדם הגיע לתהומות כל כך אפלים של ייאוש ודיכאון עד שוויתר על חייו, מי אנחנו שנדון אותו? והרי הוא כבר ספג את העונש הנורא מכל. הגישה הזאת, "אחרי התאבדות קדושים אמור", באה לידי ביטוי אחרי מותה לפני כעשור של השדרנית מיכל ניב. העיתונים היו מלאים אז בכתבות מהללות על כישרונה ויופיה של ניב, אבל רק במקום אחד – טור של העיתונאי חגי סגל – הושמעו דברי ביקורת על מעשה ההתאבדות עצמו.
 

           הטור ההוא של סגל, אדם דתי, היה חלק ממלחמת תרבות. מצד אחד, העמדה שמקדשת את רצונו ובחירתו של האדם מעל לכל, אפילו מעל לחייו, ומצד שני העמדה לפיה בחיים עצמם יש משהו קדוש ואין בידינו הרשות לוותר עליהם. לפי העמדה השנייה, מותר – ואפילו חובה – לשפוט את המתאבדים. אלא שכאמור, מעשה כזה דורש אומץ רב מפני שעל פי הנורמות המקובלות אצלנו מתיחת ביקורת כזו היא ביטוי לחוסר רגישות.
 

           המשוררת אורית גידלי מפגינה כאן את האומץ הזה, ואינה חוששת להתעמת עם האם הביולוגית שנטלה את חייה: "לא הכרת בה את ריח עצמך. לא קראת לעזרה. / לא פרעת את החול שכיסה את גופך להוסיף לארגז משחקה. / לא השארת לה מילה אחת לאחוז בה כמו מעקה". בניגוד לסגל, גידלי אינה מבטאת ביקורת בשם איזו אמת דתית או אלוהית (היהדות אוסרת כידוע על התאבדות), אלא דוברת בשם הילדה היתומה, זו שאימצה: "לא סר מר המוות מכל שאלה תמימה, / מאיזו בטן יצאתי שהיא שואלת לפני השינה / איפה הבטן הזו מה היא עכשיו מחזיקה".

            אל משולש שתי הנשים והילדה, מצטרפת צלע רביעית – של הבעל-האב: "אם את עוברת בדעתו אינני יודעת, / מחברות יומניו סגורות בפני כקבר. / כל בוקר מוטח לעברו כדור המעשים… / בבעיטה הראשונה של הילד / לא התרגש כמו בבעיטה ראשונה./ הדליק את עיניו וכיבה / כמו סירנה שקטה מהבהבת".
  

          "סמיכות" הוא אמנם ספר שירה, אבל הדרמה המשפחתית שנפרשת בו מזכירה דווקא רומן רחב יריעה. אי ההתרגשות היחסית של הבעל מלידת בנו השני, שהוא בנה הראשון של הדוברת, היא רק אחד מן הפיתולים שבפקעת המיוסרת הנטווית כאן לנגד עינינו. אם בנקודת הראשית של הפקעת עומד המעשה הנורא של ההתאבדות, הרי שרקעה הוא דווקא חיי היומיום האפורים, המוּכּרים לכולנו. עניין זה אילץ את גידלי להתמודד עם שני אתגרים גדולים במיוחד, הפוכים בטבעם. מצד אחד לטפל בטרגדיה נוראה, שנראה כי המלים אינה יכולות לה (ההתאבדות); ומצד שני ללדת תמונות שיריות מבין ירכי הסצנות השגרתיות ביותר. גידלי עומדת בשני האתגרים האלה בהצלחה, למשל כשהיא כותבת: "בקבוקי מי הסויה המחליפים את החלב, / בקבוק המיץ הסחוט המזייף את הפרי / בקבוק המים המינרליים שהתחלנו לשתות פתאום / מחשש לעופרת בברז. / מחכים למיחזור הם עומדים בצד הארון, / מודדים את זמננו בליטרים".
 

           למרות הניגוד בין הטרגדיה הבלתי נתפסת לבין חיי היומיום המובנים מאליהם, מצליחה גידלי להעמידם על רצף אחד. הסצנה הביתית עם הבקבוקים מזכירה לנו כי זמננו שאול, אך בניגוד להתאבדות שתוארה בפתיחה, יש בה ביטוי לאהבת החיים ולמאמץ לשמירתם (חלב הסויה הבריא, המים נטולי העופרת). גם בשירים האחרים, דמות הדוברת העולה מן הספר היא של אשה המנהלת מאבק רצוף, יומיומי, נגד הכאוס, ואשר בניגוד לאשה שהוזכרה בפתיחה מסרבת להיכנע לו. לפיכך, כוחו של הספר הזה אינו רק אסתטי, אלא גם מוסרי והוא מתבטא באמירת ההן לחיים, המנוסחת כאן בכישרון גדול.
 
סמיכות, מאת אורית גידלי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 75 עמודים, 54 שקל.
  
              

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On מרץ 14, 2009 at 10:30 pm

    ספר יפהפה. צומחת כאן משוררת גדולה, ולמרבה השמחה נדמה שהעולם מבחין בכך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: