חגיגות המימונה

שמונה דברים שאולי לא ידעתם על שלמה מימון: הוא התחתן בגיל 11 עם ילדה שראה בפעם הראשונה בחופה; בשנתיים הראשונות לא קיים איתה יחסי מין, כי לא ידע מה צריך לעשות; בגיל 14 כבר היה אבא; הוא לימד את עצמו גרמנית מהסתכלות בספר עם ציורים; הוא נטש את משפחתו ואת מזרח אירופה כי מאס בשינון התלמוד וביקש ללמוד פילוסופיה; בברלין הוא התיידד עם אבי תנועת ההשכלה, ההוגה משה מנדלסון; עמנואל קאנט שיבח אותו באומרו שמבין מבקריו (של קאנט), איש לא הבינו כמו מימון; בגיל 37 הוא חיבר אוטוביוגרפיה, והיא מתפרסמת עכשיו מחדש בהוצאת ידיעות ספרים.

האוטוביוגרפיה הזאת היא אחד הספרים המרעננים והמפתיעים שנמצאים עכשיו על מדף הספרים הישראלי. שלא כמצופה מפילוסוף, כתיבתו של מימון קולחת ובהירה ומתאפיינת בפשטות ובכנות שנדיר למוצאן בז'אנר האוטוביוגרפי.

מימון נולד ב־1754 בכפר נידח בליטא, וכמו רוב הילדים היהודים בני דורו נשלח לחדר. הוא התגלה כעילוי, דבר שבהתאם לסטנדרטים של התקופה הפך אותו לסחורה לוהטת בשוק השידוכים. לרוע מזלו, זכתה בו אלמנה נכלולית שהשיאה אותו לבתה, אך לא קיימה את הבטחתה לפרנסו והכתה אותו מדי פעם (אחרי הכל, למרות נישואיו הוא נשאר ילד קטן ופרוע). כשקץ במכות, התחפש מימון לרוח רפאים ואיים על חותנתו שלא תעז להכותו – איום שבהתאם לסטנדרטים ולאמונות של התקופה נלקח ברצינות, והמכות חדלו.

מימון מתאר את המעשים האלה בגילוי לב ובהומור, אם כי לא תמיד ברור עד כמה ההומור הזה מודע לעצמו ואם מימון התכוון בכלל להצחיק. כמו לא מעט גאונים, מימון היה גם קצת מפגר. כך למשל, הוא הכה פעם עז שהפריעה לו בדרך, וכשחברו נזף בו על אכזריותו, הסביר מימון שהעז לא מרגישה דבר. כשהעיר החבר שהעז מייללת בכאבים, השיב מימון שגם תוף משמיע קולות כשמכים בו…

לאחר שלמד קבלה מעשית ניסה מימון להפוך את עצמו לרואה ואינו רואה, וכדי לבחון את הצלחת הניסוי הוא הכה נער מגודל שכמובן היטיב לראותו והחזיר לו מכות רצח. גם כעשור לאחר שנטש את אשתו, לא ראה מימון סיבה לתת לה גט, וביותר מ־200 עמודי ביוגרפיה הוא מצא לנכון להזכיר את בנו רק בשני קטעים אגביים. הוא דחה בגסות רוח אלמנה בת 45 שהתאהבה בו, ודיווח בגאווה על העלבון שהסב לה.

אלא שדווקא אטימותו הרגשית של מימון איפשרה לו לעשות את המסע הכמעט בלתי אפשרי מחשכת הכפר הפרימיטיבי המלא אמונות טפלות ואיסורים שבו גדל אל אחד מרגעיה המוארים והמשכילים ביותר של האנושות – גרמניה של סוף המאה ה־18, גרמניה של קאנט ומנדלסון.

מימון לא חס על עצמו, וכדי לבקש את האמת עזב את עמו, את מולדתו ואת משפחתו. הוא התארח בבתי עשירים יהודים וגויים ששמעו על גאונותו, אך בכל פעם שנקלע לדילמה בין האמת ובין הפרנסה והנוחות, בחר בראשונה ושילם על כך מחיר יקר. רבים קראו לו כופר וגירשו אותו מבתיהם, עד שהתגולל כשרק כותנתו לעורו ואף ניסה להתאבד:

"כיוון שלא חסרתי בהולנד דבר חוץ מעבודה מתאימה לכוחותי, סופי שנעשיתי בעל מרה שחורה, מה שהיה מדרך הטבע. נפשי קצה בחיי, ומתוך כך נצצה לעתים מחשבה בקרבי לאבד את עצמי לדעת ולשים באופן זה קץ לחיי, שהיו לי למשא. אך משהגיע הדבר לידי מעשה, היתה יד אהבת־החיים תמיד על העליונה… כבר הטיתי את גופי אל פני התעלה, כדי להתנפל אל תוכה; אלא שרק החלק העליון של גופי נשמע לצוויה של נפשי, לפי שנסמך על החלק התחתון, שוודאי לא ימלא את המוטל עליו. וכך עמדתי שעה ארוכה וחצי גופי מטה אל פני המים, אבל רגלי מתעצמות בחזקה ביבשה, עד שדומה היה, כאילו אני משתחווה למים. היסוס זה שם את כל מחשבתי לאל".

פרט לכישרון הכתיבה של מימון, הקטע שלעיל מוכיח גם את איכות התרגום של י"ל ברוך, תרגום שראה אור לראשונה ב־1941, וטוב עשתה הוצאת ידיעות שהחליטה לא לחדשו, מכיוון שלעברית שלו יש איכות עָבַרית ורעננה כאחד.

מימון היה רוח חופשית אמיתית, כמו אלה שעליהן כתב ניטשה (שאותו הקדים מימון בניתוח פסיכולוגי שחשף את האגואיזם ושאיפת השליטה הקיימים בנזירות). "חיי שלמה מימון" יכול לשמש גם מקור היסטורי מצוין למבקשים ללמוד על החיים היהודיים של התקופה: העוני, האמונה בשדים ורוחות, השלטון הרבני המדכא והיחס הנורא לנשים (מימון מספר על חסיד אחד שבישר לחבריו כי הוליד בת, ובתגובה ספג מכות).

יש בספר תיאור יפה של משה מנדלסון, אחת הדמויות היחידות שמימון רחש להן כבוד ללא סייג, וכן של חוויית ההגירה של בן הפרובינציה חסר הגינונים אל לב התרבות של התקופה. כמו הביוגרפיות הגדולות, אין כאן רק סיפורו של יחיד, אלא במידה רבה גם של אומה שב־200 השנים האחרונות עשתה מסע דומה למסע שערך מימון בימי חייו הקצרים, מסע שהתחיל במצוקה חומרית ורוחנית והסתיים בחירות ובגאולה מאמונות הבל, אבל גם בבדידות, באובדן קהילה, ובמידה רבה – בעקרות רגשית ובניכור.

"חיי שלמה מימון – כתוב בידי עצמו", מאת שלמה מימון. מגרמנית: י"ל ברוך. הוצאת ידיעות ספרים. 287 עמ'. מחיר מומלץ: 88 שקל.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • סיון  ביום נובמבר 29, 2009 בשעה 5:29 pm

    למדור ספרות בעכבר ??

  • נועם  ביום נובמבר 29, 2009 בשעה 5:59 pm

    אבל הביקורת הנחמדה והשובבה הולכת קצת רחוק מדי. הוא לא היה גם מפגר, חס וחלילה, אלא מי שהתייחס לתבונה האנושית ברצינות רבה. לעתים רבה מדי.

    סיפור העז שייך לגיל הנעורים. שלמה מימון למד את תורתו של דקארט וקיבל את דעתו שרגשות (וביניהם כאב) הם תכונות אנושיות בלבד. החיות – אמר דקארט – מתנהגות כאוטומטים חסרי רגשות. האירוניה שבה מסופר הסיפור מפיו של בן ה-37, מלמדת על יחסו של הפילוסוף ל"ניסוי" שערך כנער.

כתיבת תגובה