האתגר הגדול של הקטנוּת (על "מיכאל שלי")

ספרים אינם קבוצות כדורגל וסופרים אינם כדורגלנים, אבל מאז נעורי אני שומר על אהדה ונאמנות ל"מיכאל שלי" מאת עמוס עוז, ספר המבוגרים הראשון שקראתי אי-פעם, ואחד הספרים האהובים עלי ביותר. לכבוד פרסומו מחדש בסדרת "עם הספר –פרוזה ישראלית", של "ידיעות ספרים", חזרתי וקראתי אותו בפעם הרביעית, ונהניתי אף יותר משלוש הפעמים הקודמות.

למעלה מ-130 אלף עותקים מ"מיכאל שלי" נמכרו בישראל מאז צאתו לאור ב-1968, מה שהופך אותו לאחד הרומאנים הפופולאריים בתולדות ספרותנו, אם לא הפופולארי שבהם. ואכן, אין כמעט קורא המתעניין בספרות העברית שאינו מכיר את סיפור חיי הנישואין העגומים של חנה הסטודנטית הירושלמית העצובה ומלאת-הדמיון, ומיכאל הגיאולוג המרובע, היציב והמשמים.

כשנפגשו השניים בשנת 50', שרר בארץ משטר הצנע. הם חיו בלי רדיו, טלפון ומכונת כביסה, ונאלצו להסתפק במעט המזון שהקציבה הממשלה, בלא שוקולד או קפה, ועם מעט מאוד בשר. אבל קשה מן הצנע החומרי, היה הצנע הרוחני. כפי שהיטיב להגדיר זאת שכנם, מר קדישמן: "פעם היו אומרים: 'ייצאו האנגלים, תבוא הגאולה'. האנגלים כבר יצאו, והגאולה עדיין מתעכבת".

לאחר השואה, המאבק ההרואי בבריטים ומלחמת העצמאות, שקעה המדינה בשגרה משעממת, ללא אתגרים גדולים מהחיים, ללא אידיאלים ששווה למות למענם. "מדינתנו נפלה בידי אנשים קטנים", אומר השכן קדישמן, ועובר לצטט את אלתרמן, שדיבר כזכור על "יום הקטנות" שחיכה למדינה לאחר לידתה.

אלא שלא כל האנשים מסוגלים להתמודד עם האתגר הגדול שמציבה הקטנוּת, ובמיוחד לא חנה שלוקה במה שנראה כדיכאון שלאחר לידה: הן לידת המדינה, והן לידת בנה יאיר אשר בדומה למדינה היה "ילד חזק ושתקן עם נטייה מדהימה לאלימות".

חנה מחפשת כל דרך לחמוק מהשגרה האפרורית ולחפש ריגושים, ובין השאר שוקעת בבולמוס של קניות. זהו אחד התיאורים הראשונים בספרות העברית של תאוות צריכה הנובעת מרִיק נפשי; והוא נכתב בראייה נבואית כמעט: 43 שנה לפני ההתנפלות הפסיכוטית שראינו באחרונה על חנות H&M.

כמובן, אין ביכולתם של מוצרים חומריים להביא לחנה שלווה, משמעות או אושר. וכך, למרות מתינותה הפוליטית, היא מוצאת את עצמה בעת מבצע קדש מוקסמת מן המלים האפלות: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום".

גם בתיאורו של קסם אפל זה הפגין עוז מידה של נבואיות, שכן הספר נכתב לפני החלומות שהציתה מלחמת ששת הימים על גאולה משיחית שתהווה חלופה לאותו יום קטנות שהשלטון החילוני-רציונלי של מפא"י התקשה להתעלות מעליו.

חנה, הסטודנטית לספרות, כותבת על המשבר שחוותה תנועת ההשכלה, על האכזבה ועל ההתפכחות. בעלה מיכאל, הגיאולוג שאינו מבין אמנות, ובנה חובב המנגנונים המכאניים שאינו מתעניין בבני אדם, הן דוגמה להתרוששות שעלולה לבוא על הנפש האנושית מכניעה יתרה לתבונה ולמדע.

התרוששות זו היא הד למשבר הידוע שעברה אירופה בעקבות הנאורות ובעקבות אובדן המסתורין שהביאה אתה. אלא שהפיצוי על האובדן הזה היה קטן מן המובטח. כפי שמודה מיכאל, "ההשכלה לא שינתה את ערכו היסודי של האדם". בדומה לתרבות הצריכה, גם ההשכלה לא הביאה אושר, שלווה או משמעות. ההשכלה לא השיגה לאדם שליטה על יצריו החייתיים (מין ואלימות), ואף לא על הטבע. כך למשל, דודתו הרופאה של מיכאל, ז'ניה, נדהמה ממותו חסר-הפשר והמפתיע של אחיה, מוות שדווקא חנה ברגישותה האנושית, הלא-מדעית, הצליחה להבחין בסימניו המוקדמים.

חנה לועגת לביטחונו התמים של בנה יאיר (נאורות) בשפה, וביכולתה לייצג את הדברים באופן ישיר, פשוט, מלא ומדויק. כשהיא מתבוננת בחברת בעלה ותלמידיו בסרטון גיאולוגי, היא היחידה שחופשייה להבחין בפרטים שאין בהם תועלת, כלומר פורצת את המסגרת המצמצמת שבה הקיפה הרציונאליות התועלתנית את האדם.

חנה מגלה חשדנות מוצדקת במדע, ובעיקר במושג הסיבה שהוא השלכה מלאכותית של בני האדם על הכאוס שמאפיין את סביבתם. בסופו של דבר, מכיר גם מיכאל הגיאולוג בצדקתה של אשתו ומודה שהמדע אינו יכול לספק תשובות לשאלה מדוע, אלא רק לשאלה כיצד, וכי אין בכוחו להציע הסבר כולל, אלא רק כמה "דיבורים מטושטשים" ו"מטאפורות".

ברגע זה, שבו נאלץ גם מיכאל המדען המרוחק מן הדמיון ומן האמנות להסתפק במטאפורות, חלה התקרבות מסוימת בינו לבין חנה אשתו. נמצאת להם, ולו לרגע, שפה משותפת. הזרות והריחוק בין בני הזוג אינם נעלמים, אך חיי המין שלהם משתפרים וחנה נכנסת להיריון שני.

הספר מסתיים לפני הלידה, ומשאיר פתוחה את השאלה האם הצאצא השני של חנה ומיכאל יצליח לשלב בקרבו את הכוחות הסותרים של הוריו לכדי סינתזה של אנושיות מלאה. כמובן, השאלה אם ניתן לשלב בין הרגש, היצר והדמיון שמאפיינים את חנה לבין התבונה, המעשיות והיציבות שמאפיינות את מיכאל ניצבת בפני כולנו. רומאן שמציג את השאלה הזאת במרכזו נותר רלוונטי לאורך דורות.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: