ספרות מרפאת (על יצחק קרונזון)

יצחק קרונזון, יליד 1939 ופרופסור לרפואת לב בניו יורק, פירסם מסוף שנות השבעים רשימות שונות בעיתוני ישראל. הייתי אז ילד, ואני זוכר כיצד דיברו הורי על הרשימות האלה, ציטטו אותן זה באוזני זה מעל שולחן השבת או בדרך לים, ולעתים אף צחקו בקול רם. בהשפעתם, ובין השאר כדי להיות מסוגל לקחת חלק בשיחה המשפחתית, גם אני התחלתי לקרוא ברשימות  – וגם אני צחקתי בקול רם.

לקריאתנו בקרונזון היה אז אופי מיוחד, שהיום אני יודע לכנותו בשם "פולחני". משהו בסיפוריו גרם לנו לקרוא בהם שוב ושוב, עד שהם נהפכו לאחד המוקדים שסביבם התגבש התא המשפחתי שלנו.

השבוע, עם יציאתו של קובץ חדש מרשימותיו של קרונזון, ניסיתי להבין את סוד כוחם המיוחד של אותם סיפורים. לכאורה, מדובר בזיכרונות פשוטים מילדות ונעורים בחיפה הפועלית של שנות הארבעים והחמישים; דיווחים על חוויות בלתי שגרתיות של רופא צעיר בישראל של שנות השישים; ורשימות של אותו רופא, הפעם בכיר יותר, שגולה בניו יורק אך שומר על קשר רגשי עם ישראל.

ניכר בסיפורים האלה שתחילתם לא בשולחן הכתיבה של קרונזון, אלא בשולחן האוכל – כלומר לא בניסיון ספרותי מאומץ, שבהגדרה הוא תמיד קצת מלאכותי, למלא את הדף הריק; אלא בשיחה טבעית וקלילה בארוחת ערב או במסיבת רעים, שבה קרונזון מגלגל אנקדוטות על לשונו במטרה לשעשע את סביבתו. משהו מהטון הקליל והקמאי של מספר סיפורים בעל-פה נשמר גם בנוסח הכתוב, וזהו סודה הראשון של האינטימיות שקרונזון מצליח לייצר עם קוראיו. כך קורה בסיפור על הדרבי החיפאי המפורסם שבו הצליחה הפועל להשוות לאחר שכבר פיגרה שלוש אפס – בזכות האוהד שנשכב על הטריבונה שכוסתה בקליפות גרעינים; כך בסיפור על הצנתור שרופא שאפתן ביקש לעשות לגמל אומלל, במטרה לזכות בשם עולמי; וכך גם ברוב הסיפורים האחרים.

סודה השני של כתיבת קרונזון הוא הומור עצמי. קרונזון, מומחה בעל שם עולמי לרפואת לב, שהציל את חייהם של אלפי בני אדם, אינו לוקח את עצמו ברצינות גדולה מדי. באחת הרשימות המצחיקות ביותר בספר, "בת דודתי הכחולה", הוא מספר על בת דודה שנולדה עם מום בלב, אשר כל הרופאים ניבאו שיביא למותה הקרוב. אלא שבת הדודה, כך הולך ומתברר אט אט לאורך הסיפור, דווקא האריכה ימים ואף ניהלה חיים סוערים ומלאי סיכונים, כולל עיסוק בהברחות מעבר לגבול. האפקט הקומי נוצר כתוצאה מהעיוורון שקרונזון מגלה לעובדה זו, ולנאמנות הקנאית שהוא שומר להערכותיו השגויות של מדע הרפואה. הסיפור מסתיים בפסקה זו, לאחר שברור שהערכות הרופאים הופרכו לחלוטין: "האיקונות המוברחים העשירו אותה, וכיום היא מתגוררת בדירה גדולה במרכז פריז, עם בעלה, אף הוא סוחר איקונות וחפצי אמנות נדירים, ועם שני כלבים אפגניים. מצבה נואש. אני יודע זאת מניסיוני כפרופסור לקרדיולוגיה, מן הספרים שקראתי ומן המאמרים שכתבתי בעצמי על הנושא – למחלת אייזנמנגר אין תרופה או תקווה".

מעבר להומור על מוגבלותם וגאוותם של הרופאים, יש פה כמובן גם סיפור על ניצחונה של הרוח האנושית, או לפחות הגוף האנושי (של בת הדודה) – שמתגברים על כל התחזיות הקודרות ומצליחים לשרוד למרות הקשיים. מוטיב התחייה כנגד כל הסיכויים חוזר אצל קרונזון גם כשהוא כותב על היספותם בשואה של קרובי הוריו, על הינצלות הוריו בזכות עלייתם המוקדמת לישראל ועל ישראל הקטנה והנזירית של שנות הצנע. העניין הזה מקנה פאתוס ועומק גם לסיפורים המשעשעים ביותר. מצד שני, קרונזון אינו חוסך ביקורת מאותה ישראל של פעם, כמו למשל בסיפור על חוויותיו כמורה לעברית בתיכון ערבי שהוכרח על ידי משרד החינוך ללמד את ביאליק ואחד העם.

למעשה, סיפוריו של קרונזון הם מעין תמונת ראי של ההומור הטלוויזיוני בישראל של היום, למשל בתוכניות כמו "מועדון לילה". אצל ארז טל ודומיו, המצחיקנים היסטרים ומנסים לאנוס אותך לצחוק באמצעות בדיחות גסות ובוטות; לעומתם, קולו של קרונזון מתון ורגוע, וההומור שלו דק. לרוב הבדיחות ב"מועדון לילה" אין ערך מוסף מעבר לאיזה פורקן מיידי, ואילו אצל קרונזון תמיד עומדת מאחורי החיוך תערובת של רגש ושל אמירה. "מועדון לילה" תישכח כנראה עד מהרה. קרונזון, אף שבחר בז'אנר מועד להתיישנות כמו הומור, מצליח להצחיק, ללמד ולרגש אותי גם אחרי שלושים שנה. בדיוק כמו אז, אצל אבא ואמא.

 

כי מנגד תראה, מאת יצחק קרונזון, אחרית דבר: דן מירון, הוצאת עם-עובד, 412 עמודים, מחיר מומלץ: 88 שקל

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: