(פורסם בעכבר העיר)
הנה שלושה דברים שלא תקראו בספר החדש של ד"ר מיכה גודמן על הרמב"ם:
הרמב"ם תמך בהכאת נשים: "כל אישה שתימנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן– כופין אותה ועושה, ואפילו בשוט" (משנה תורה, ספר נשים, הלכות אישות, פרק כ"א).
הרמב"ם התנגד להצלת בני אדם מסוימים ממוות או לריפוים: "אין כורתים ברית לעובד עבודה זרה … ואסור לרחם עליהם… לפיכך אם רואה אחד מהם אובד או טובע בנהר – לא יעלנו [מהמים – א"ג]; ראהו נטוי למות – לא יצילנו… מכאן אתה למד, שאסור לרפואת עובדי כוכבים אפילו בשכר" (הלכות עבודה זרה, פרק י).
ודוגמה נוספת, חביבה במיוחד: הרמב"ם פסק שיש להרוג ילדה גויה בת שלוש שיהודי אנס אותה. לא מאמינים? תקראו: "ישראל שבא על הגויה – בין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש… כיוון שבא על הגויה בזדון, הרי זו נהרגת: מפני שבאת לישראל תקלה על ידיה, כבהמה" (הלכות איסורי ביאה פרק י"ב).
גודמן, מרצה למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית וראש מדרשת עין פרת, לא רק "שכח" את הציטוטים המלבבים האלה, אלא גם טוען בספרו החדש כי: "המחויבות של הרמב"ם להלכה איננה מצליחה לעקר את תפיסותיו השוויוניות. הרמב"ם יצר מרחב ייחודי בתוך השיח ההלכתי שבו האוניברסליות יכולה לפרוץ החוצה… הרמב"ם מבסס את המוסר האוניברסלי שהוא מציב על מקורות מקראיים… אלוהי הטבע, בורא העולם, הוא אלוהי איוב הגוי בדיוק באותה מידה שהוא אלוהי ישראל. הטבע אדיש להבדלים לאומיים, והמעבר לטבע כסמכות – מכונן עיוורון אתני… יהודי שחי על פי הטבע נתבע לאהוב גם את כל בני האדם שנבראו בצלמו של אלוהים" (236, 237 – ההדגשות שלי).
כיצד ניתן לייחס רמב"ם, שתמך בהכאת נשים, שוויוניות? מדוע מכנה גודמן מוּסָר שמצווה להרוג ילדה שנפלה קורבן לאונס, רק משום שהיא גויה, בשם מוסר אוניברסלי?
אינני מכיר את גודמן, אבל אני יכול לנסות לנחש חלק מהתשובות שהוא ייתן לשאלות אלה. ראשית, הוא יאמר בצדק, הציטוטים הקשים שהובאו כאן הם רק חלק קטן ממאגר הטקסטים העצום שחיבר הרמב"ם, וכנגדם ניתן להביא ציטוטים המעידים על תמיכתו בשוויון ובאוניברסליות. שנית, יטען אולי גודמן, שמונה מאות שנה חלפו מאז פעל הרמב"ם, והמוסר אינו דבר סטטי: דברים רבים שנראים לנו שערורייתיים ומחרידים, היו פעם מקובלים ואפילו מובנים מאליהם; לא הוגן ולא הגיוני לשפוט את הרמב"ם באמצעות כללי המוסר הנהוגים בימינו, שאחרת נלקה באנכרוניזם.
יש טעם מסוים בתשובות משוערות אלה של גודמן. ואולם דומה שפעל אצלו כוח נוסף: הצורך לחבב את הרמב"ם על ציבור הקוראים הישראלי העכשווי, המודרני ברובו. ואמנם, אם להתעלם מציטוטים כמו אלה שהובאו לעיל (יש גם נוספים) – הרמב"ם אכן ראוי לחיבה, ואפילו להערצה. אין חולק על כך שהוא אחד מגדולי ההוגים היהודים בכל הדורות, אם לא הגדול שבהם.
למרות התעלמותו הכמעט מוחלטת מהצדדים הגזעניים והשוביניסטיים בהגותו של הרמב"ם, עלה בידי גודמן לחבר ספר עיון יוצא מן הכלל, נדיר בעומקו ובבהירותו. "סודותיו של מורה הנבוכים" מציג לקוראים את עיקר מחשבתו הפילוסופית של הרמב"ם, ומנהיר מושגים כגון "נבואה", "השגחה", "אלוהים", "גאולה" ו"מבוכה".
במיוחד התפעלתי מן העמודים האחרונים בספרו של גודמן. ניכר בהם שנכתבו מתוך תחושת התעלות של החוקר הצעיר (בן 35 בלבד), שהקדיש שנים מחייו ללימוד כתבי הרמב"ם. באותם עמודים אחרונים מתקרב גודמן לאידיאל של קלות וריחוף, שכמעט בלתי אפשרי להשיגו כאשר עוסקים בנושאים כה מורכבים. ובכל זאת, גודמן דן בתשוקה מדבקת בעניינים כמו הרציונליות המשחררת את האדם מעצמו וממסורתו; הפליאה מהטבע שהיא עצמה אהבת אלוהים; הסכנה שספקנות יתר ופוסט מודרניזם ימיתו את הסקרנות; וכן הדרך שבה הרמב"ם חותר תחת סמכותו שלו, ובעצם מזמין את הקוראים בו לחלוק עליו ולמצוא את דרכם בכוחות עצמם.
הלוואי שיכולתי לכתוב את הדברים האלה באותו כישרון שמפגין כאן גודמן. כל מה שנותר לי לעשות הוא להפנותו לדבריו שלו עצמו. אם אכן "סמכות פילוסופית היא אוקסימורון" (עמ' 312), ואם אכן הרמב"ם הזמין את קוראיו לאתגר כל סמכות, ובכלל זה את סמכותו שלו, חבל שגודמן לא נענה להזמנה זו במלואה. בהתעלמותו מהצדדים הקשים לעיכול בכתביו של הרמב"ם, הוא קעקע במשהו את אמינותו של הספר שחיבר. פרט לכך, כאמור, מדובר בספר נפלא.
"סודותיו של מורה הנבוכים", מאת מיכה גודמן, הוצאת דביר, 383 עמודים, מחיר מומלץ: 92 שקל
ספר בשבוע 
תגובות
שלושת הציטוטים שהבאת הם מ"משנה תורה". גודמן התמקד ב"מורה נבוכים" ולא התיימר לנתח את כלל משנתו ההלכתית של הרמב"ם. ועוד, גודמן מציין במפורש בספר שישנן סתירות במשנתו של הרמב"ם, והציע מספר דרכים ליישב סתירות אלו (חלקן מובאות ע"י הרמב"ם עצמו בהקדמה ל"מורה"). כפי שציינת בעצמך, הטלת דופי במשנתו הפילוסופית הכוללת של הרמב"ם באמצעות ציטוטים ספורים שאינם ערבים לחיכו של האדם המודרני, נידונה לכשלון. הרמב"ם יהיה הראשון שיודה, אילו היה חי היום, שהוא שגה בכמה הלכות, למשל בכל הנוגע לחישובי גרמי השמיים והאסטרונומיה (וכך, אני סבור, גם בנושא היחס לנשים ולגויים).
לא קראתי את ספרו של גודמן בעיון, יתכן והוא אומר דברים שאציין כאן. הציטוטים שאתה מביא קשים, אך הרמב"ם הוא אכן סמל לאוניברסליזם יהודי (בניגוד לריה"ל למשל)
1. בנוגע לנשים, אין בכך משום שוביניזם כלל ועיקר, אלא המציאות שבה חי הרמב"ם. תן דעתך על כך שהרמב"ם היה בין הבודדים בימי הביניים שראה באישה יצור אנושי לגמרי בעל יכולת שכלית מלאה. ראה למשל, עניין ה"מוות בנשיקה" (מורה נבוכים, ג, נא) לה זכו רק שלוש דמויות: משה, אהרון ומרים. הכוונה היא שמרים זכתה למעלה השכלית הגבוהה ביותר אשר זכתה אותה במוות כזה. כך גם לגבי נביאות אחרות, שהרי תנאי מוקדים לנבואה הוא השלמות השכלית. צא ולמד שממשיכו האסכולה ההלכתית של הרמב"ם בספרד של ימי הביניים, ר' המאירי, נקט עמדה אוהדת נשים במיוחד.
2. בדוגמא הראשונה שהבאת עליך לתת את דעתך שלא מדובר בגוי "סתם", אלא ב"עובד עבודה זרה", זה לא עניין גזעני זה מלחמת תרבות ומוסר. הביטוי עובד עבודה זרה במחשבה היהודית אף פעם לא ניטרלי ואינו מצטמצם לכדי טעות תיאולוגית של השתחוות לפסלים. העבודה הזרה כוללת תמיד גם השחתה מוסרית, גזל, חמאס, אונס, ובימי עבר קורבן אדם. הדברים הללו אינם נוגעים לנוצרים ובוודאי לא למוסלמים (שהרמב"ם הכיר כבעלי אמונה מונותואיסטית שלמה) שחיים סביבו. יחד עם זאת, הומניזים מודרני בוודאי שלא תמצא אצל הרמב"ם. והרי תוכל גם להאשימו בהכרה במציאותם של עבדים (שהיתה נהוגה באמריקה מאור הדמוקרטיה והחירות כמעט עד לימינו).
יצויין שהרמב"ם העריך במיוחד שני פילוסופים לא יהודים, אריסטו היווני ואלפראבי המוסלמי (ולעומת זאת אינו מציין לשבח אף לא הוגה יהודי אחד – להיפך). ככל, הרמב"ם אינו מכיר בהבדל מהותי בין יהודי ובין גוי כלל, שניהם נבראו בצלם ה', זה יסוד במחשבת הרמב"ם. הבבדל בין גוי ליהודי הוא ביחס להלכה, לא ביחס למעמדו כאדם, הבדל הלכתי, לא מטפיסי או גזעני.
הרמב"ם, אגב, הכיר בתוקף הנוסח "כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו" (ולא את הנוסח הפרטיקולרי: "כל המציל נפש אחת מישראל…). ובוודאי שיש ליהודי חובה הלכתית לסייע לגוי (שאינו ע"ז) כמו להאביד יהודי (שהפך עובד ע"ז).
3. הקביעה המזעזת, מבחינתנו, מהלכות איסורי ביאה, שוב, אינה הבחנה גזענית, אלא קביעה הלכתית המבוססת על המקרא ועל התלמוד. אגב, איני חושב שהתרחש אפילו מקרה אחד שהרמב"ם בפועל פסק כך במקרה שאירע. אכן עברו ימים רבים מאז נכתבו פסקי ההלכה האלה, וטוב שכך.
הוא אהב את המוסלמים כי הוא עצמו היה ערבי מוסלמי, מתעב נשים שכל היום מחפש לשחק עם איבר מינן של תינוקות.
בטח שאהב את האיסלם. כל תורתו בנויה על האסלם. בטעות לא נחשב כמוסלמי. הוא אמר כי אישה שלא מכסה את ראשה) ( בנוסף לכיסוי השיער) היא מחוץ לכלל ישראל.
מדוע כולם ממהרים לאהוב ולהעריך אותו למרות כל מה שאמר ?
מי מחייב אתכם בכך ?
הוא חידש משהו לעולם ?
וגם אם היה רופא גדול..זה כמו שיהיה אדם כזה היום ותגלו שהוא אנס את כל המטופלות התינוקות. איך תגיבו ?
ואם אישה היתה כותבת על גברים את מה שהוא וחבריו כתבו על נשים , האם היתה מתקבלת באהדה ? לא. ולא רק שגברים היו מתעבים אותה אלא גם נשים. נשים ממהרות לבקר נשים שאומרות אפילו דבר ביקורת קטן על גברים..
תתביישו לכם
הלוואי שהיינו חיים בעולם שבו מעריצים את כל הילדות והנשים שהוא אימלל את חייהן לנצח (ולמעשה משפיע לרעה על חיי הנשים עד היום)..
גם עם משפטים כמו "לימוד הנשים הוא חסר תועלת כי הן מבינות דברי הבל"
אמר מי שמוחו לא מבין משהו כ"כ בסיסי כמו פגיעה נפשית ופיזית בתינוקות והשפעת טמטומו על מצב הנשים לנצח. רופא עלק
אפשר להבין שנייה מאיפה קישקשת את זה? מתי הרמב"ם פגע בבת? איפה כתוב ומה? ממתי הוא היה מוסלמי או ערבי!? אתה צריך ללמוד קצת, רק קצת, ואם את בת אז ממש הצדקת את המפשט של הרמב"ם שצחקת ממנו.
הרמב"ם היה ספרדי מספרד והוא היה יהודי לכל דבר והגיע למצרים והיה רופא. בימיו שנים לא היו משכילות כלל ולכן הזהיר מללמד אותן תורה אז, אבל היום הוא אולי היה משנה את דעתו כמו בעניין האסטרונומיה.
גם הדבריך שלך נשמעים כאל איזה דברי שטות של מיני מחרפים ומגדפים. יום טוב ומועיל ולבריאות.
אתה כגבר מצדיק את המשפט הנשי המובהק – גברים לעולם לא יהיו אובייקטיבים במה שנוגע לנשים. הם תמיד יצדיקו עוולות כנגד נשים ותמיד יגוננו אחד על הזין של השני"
עד היום כל טיעון גברי שלילי בנוגע לנשים הוכח כהבל מוחלט. אין מה לעשות. אלו העובדות.
אתם מין נחות.
ובהקשר להבנת הנקרא – בנות מוציאות ציונים טובים יותר בהבנת הנקרא, כבר מגיל צעיר מאוד. עוד ראיה שתתעלמו ממנה, כרגיל.
ואגב, ראיה מוחצת לכמה שגבר לא מסוגל להיות אובייקטיבי (בגלל כמות הטסטוסטרון, ייצור הזרע התמידי וכו') – הגברים היחידים שמדברים מתוך יושרה והגינות הם גברים שעברו סירוס (ניטרול ייצור הזרע באשכים).
הבעיה שלך זה שאת חושבת שיש כאן משחק גברי\נשי, אז הרמב"ם והתורה לא כ"כ שפלים, הוא מדבר על האמת והחיים. זה ממש יופי שנשים יותר טובות בהבנת הנקרא, אך בימיו לא לימדו נשים כלום אז ברור שידעו הבל כי לא לימדו אותם, אך היום הרמב"ם היה אומר אחרת כי כיום נשים לומדות ומושכלות.
ושני כל, מאיפה יגיעו ילדים לעולם? מזכרים חסרי ביצים? נראה לך שזה הגיוני?! הגברים נולדו עם אשכים והורמונים אז ככה אמורים להיות! מה את משנה מסדרי בראשית?!
את נראה לי אומללת, מי פגע בך כילדה, מי?
סודותיו של מורה הנבוכים
שנים רבות תהיתי, מדוע המימסד הדתי על פלגיו השונים, מתעלם מהספר מורה נבוכים של הרמב"ם, למרות הערצתו הרבה אליו בכל הקשור לסמכותו בהלכה היהודית. כשהייתי סטודנטית בבר אילן, לא הוקדש זמן רב ללימוד מורה נבוכים, ומה שנלמד עסק בעיקר בתארי האל השליליים שהרמב"ם פיתח. הרגשתי כי הספר לא זכה לכבוד הראוי כטקסט שנכתב ע"י אחד ההוגים היהודיים הנערצים ביותר, אם לא הגדול מכולם.
סברתי כי מה שהפריע לעסוק ברמב"ם הוא השפעתו הרבה של אריסטו עליו, ואולי העובדה שמי שנזקק לספר מורה נבוכים, גם מעצם שמו, מעיד על ספקות שיש לו בנושא האמונה, וזה כמובן, נחשב לחטא גדול… (בעוד שלפי הרמב"ם זו התכונה הראויה של האדם).
לאחר שקראתי את הספר של ד"ר מיכה גודמן סודותיו של מורה הנבוכים נחשף בפני אותו סוד, של ההדרת ספרו החשוב של הרמב"ם מהשיח הציבורי הדתי.
סודותיו של מורה הנבוכים, אחד הספרים המכוננים שקראתי מיימי. הוא פתר לי הרבה חידות, תהיות ואי נוחות גדולה שלוותה אותי מקריאת סיפורים שונים בתנ"ך. כמו למשל סיפור העקדה ההזוי, שהתברר שהיה באמת הזוי, גם לדעת הרמב"ם, נבואות של נביאים שדיברו מפי ה' כביכול, ובכל זאת לא התגשמו, מעמד הר סיני שבו דיבר ה' עם משה,
ועוד ועוד. הספר פתר גם את המבוכה מהתיאודיציאה האלוהית הבלתי ברורה, וסייע להבין מדוע קורים דברים רעים לאנשים טובים, והיכן היה אלוהים בשואה. בקיצור- שאלת הצדק בעולם, שכר ועונש וכד'.
ד"ר מיכה גודמן מגבה את הסבריו להגותו המהפכנית של הרמב"ם בציטוטים מתוך הספר, ומוכיח כי ההסברים מעוגנים היטב בטקסט, מה שמאפשר לי לסמוך על פרשנותו לרעיונות, שלא יאמן כי נאמרו מפיו של גדול ההוגים ביהדות, ולהעריך את אומץ לבו של גודמן שמוכיח כי מורה נבוכים הוא מפעל פרשני חתרני של התורה.
מתברר, שהרמב"ם מזעזע בספר זה את אמות הסיפים של התפיסה הדתית השגרתית ואת האושיות של הדת, לגבי בריאת העולם, הנבואה, היחסים בין האדם לאל, ההשגחה, מעורבות האל בחיי עם ישראל, עם הבחירה. אושיות שונות בתפיסה הדתית המסורתית נופלות זו אחר זו כמגדל קלפים בהגותו של הרמב"ם. הוא מנפץ בשיטתיות את כל המיתוסים השונים ומשונים שהמציאו אלה שחושבים שהם שליחיו של האל עלי אדמות, מכנה חלק מחז"ל כרדודים ושטחיים שהרהיבו עוז בנפשם, לפרש את הנאמר בתורה, כאילו הם דברי אלוהים חיים.
לדעתו, חכמי ההלכה אינם בעלי מחשבה רציונאלית, והם אינם אלה שקרובים לאלוהים. (עמ' 167). הוא תוקף את המסורת שגורסת כי צייתנות מלאה להלכה מביאה את האדם לקירבה לאלוהים. אלה עמי ארצות שעוסקים במצוות, חלקן פולחניות, והם אינם טורחים לאמת את האמונה. (עמ' 168). לפי תפיסת המורה, כדי לפרוץ את החומות יש לחרוג אל מעבר להלכה ולעסוק בעיון פילוסופי/מדעי.
מפרשנות הכתוב, מתגלה לנו רמב"ם רציונליסט, רדיקאלי, פילוסוף, אמיץ, חכם וספקן, רמב"ם אחר מזה המשתקף במשנה תורה, אם כי אינו נקי מפרדוקסים שאינם מתישבים זה עם זה. מטעמי כבוד והערכה לגאוניותו של מורה הנבוכים, לא אומר כי יש כאן גילויים של פיצול אישיות, או גירסת ד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד. קשה להאמין שאותו רמב"ם קבע במשנה תורה כי יש לאלץ אשה לשרת את בעלה- ואם תסרב, צריך להכותה בשוט. (מישנה תורה…), גם לא על רקע התקופה, מאחר והוא ידע להקדים את זמנו, במובנים רבים.
ניפוץ מיתוס ההשגחה האלוהית
אליבא דה הרמב"ם, המחשבה שאלוהים משגיח עלינו היא צורך של האדם הדתי ולא אמת מדעית. האסוציאציה לניטשה שטען כי האדם ברא את אלוהים לצרכיו, מתוך חולשה- היא בלתי נמנעת. (גם בעניין השוט כלפי האשה הם תמימי דעים…)…
אלוהיו של הרמב"ם הוא מעבר לעולם האנושי וייחוס תכונות אנושיות לאלוהים גורם להפחתת דמותו. כך פותר הרמב"ם את בעיית התיאודיציאה- הצדק האלוהי. אלוהים לא מעורב בעולם ולא באדם. הרע בעולם קיים מדרך הטבע וכמו שאי אפשר לבוא בטענות לטבע שאינו מתערב בנעשה בעולם ואינו קשור לחוקי הצדק, כך גם אלוהים נמצא "מעבר לטוב ולרע" (ספר של ניטשה). אי אפשר לדבר עם האלוהים. הוא אדיש ואינדיפרנטי לגמרי למאורעות העולם. אנחנו משלימים עם הרע שהטבע גורם לנו משום שאנחנו מבינים שאי אפשר לשנות אותו. זה חלק ממהותו.
ההוכחה לקיום האל היא האיזון הקיים בטבע, ולא הנסים מהם אנחנו מתפעלים כל כך. גם עפ"י אריסטו הסדר המופתי של היקום הוא עדות לקיום האל. נסים- מטילים ספק בהרמוניה של הטבע. נשברים החוקים. אבל עדיין הם בגדר תופעת טבע. מה שצריך לרגש אנשים זה לא הנס אלא הסדר הטבעי של הדברים ושל הטבע. לנוכח קביעות אלה- אין מנוס מן האסוציאציה שמעוררים דברי הרמב"ם לשפינוזה, לפיו אלוהים הוא הטבע. התפיסה הפנתאיסטית (עמ' 275), אם כי גודמן שולל אותה ביחס למורה.
משמעות הדבר שאין השגחה פרטית. חוקי הטבע עיוורים לביוגרפיה של האדם.
הרמב"ם מציעה חלופה לאריסטו (עמ' 107). גם על פיו אלוהים אינו מפר את חוקי הטבע, אבל הוא נטע תבונה באנשים משכילים, לדעת להתמודד איתם (זה אחד הפרדוקסים בספר) אם כי ניסיון החיים מלמד שחכמים אינם חסינים מפני אסונות.
• הרמב"ם מנפץ את מיתוס כעסו של האל על ישראל או על בודדים. לכל אלה ששואלים היכן היה אלוהים בשואה, ולאלה שטוענים שהשואה הינה עונש על נטישת הדת בתקופת ההשכלה. על-פי הרמב"ם, אלוהים לא מעורב בהיסטוריה של האנושות או של עם ישראל. לא כועס, לא מרחם, וכל תכונה אנושית אחרת שאנו מייחסים לו- אינה תופסת לגביו. זאת בניגוד לכתוב בתורה ובניגוד לתפיסה הדתית הרווחת. מכאן יוצא שאין שכר לצדיקים ואין עונש לרשעים. כל התפיסה של שכר ועונש עליה מבוססת הדת- מתבטלת.
האמונה בכעס האל ובענישה, הינה שקר לבן. שקרים לבנים כאלה מצויים די הרבה בתורה וזאת על מנת לשמור על יציבות חברתית ומוסרית. (עמ' 26). התורה הקריבה את התיאולוגיה בעבור הפוליטיקה. האמת משלמת מחיר כדי לשמור על יציבות פנימית והתנהגות מוסרית. יש אנשים שחייבים לדעת שיש שכר ועונש על מנת להיות מוסריים.
שתי אמירות שנראות פרדוקסליות במשנת הרמב"ם, מתגלות כרציונליות, לאחר שמבינים את כוונתן:
• אלוהים הוא האיום הגדול ביותר על הדת. הדת מבוססת על עבודת האל, אבל גדולתו של אלוהים הופכת את המחשבה שהוא זקוק לכך שיעבדו אותו ליותר ממגוחכת. (עמ' 49, 188).
• הדת היא הצורה העתיקה ביותר של הכפירה. היא מניחה שאלוהים אינו שלם. הוא מעניש רשעים, מאזין לתפילות, זקוק לקורבנות וכו'. (עמ' 128).
ניפוץ מיתוס הנבואה
• עפ"י הרמב"ם אלוהים גם לא התגלה לנביאים. הנבואה היא הישג רוחני של האדם, ולא יוזמה אלוהית. גם כאן סותר הרמב"ם את הכתוב בתורה ממנו עולה שאלוהים דיבר עם הנביאים, בחר בהם, ונביאי האמת דיברו בשמו. מה שהעלה את השאלה, מדוע חלק די גדול מן הנבואות לא התגשמו.
בעניין הנבואה אימץ הרמב"ם את תפיסת אריסטו. הנבואה היא יוזמה אנושית ולא דברי אלוהים.
החזיונות הנבואיים מתרחשים בנפשו של הנביא. כולל מעשה המרכבה של יחזקאל, גם סיפור העקדה התרחש בדמיונו של אברהם, כמוהו כסיפור מאבקו של יעקב במלאך והאתון שדיברה עם בלעם- כולם התרחשו בדמיון. אברהם מעולם לא השכים בבוקר, לא עקד את בנו על המזבח, והכל התרחש בדמיונו. הרמב"ם קובע כי רבים מסיפורי התנ"ך לא התרחשו באמת. (עמ' 83). הם מכילים אמירה ומעבירים מסרים אמיתיים, והם בבחינת משל.
• הנביאים התברכו בדמיון עשיר, יצירתיות ומעלות נוספות, שמאפשרות להם לחזות את העתיד להתרחש- במגבלות מסויימות. זה מסביר גם את העובדה שלא תמיד נבואות התגשמו. הנביא במישנתו מתואר יותר כמיסטיקן שמתעלה ומגלה אמיתות מטאפיסיות.
• מעמד הר סיני גם הוא נכלל בין ה"סיפורים". הכל התרחש בדמיון של העם. יש כאן בעיה שהרמב"ם מנסה להתגבר עליה, כי העם היה עם עבדים והנביא צריך להיות בעל תכונות אינטלקטואליות ממעלה ראשונה פלוס אישיות שלמה ומאוזנת, אבל לפי הסברו העם התעלה לרמה שהיה יכול להבין את ההגיון של הדיברות. עם ישראל חוה הארה פילוסופית ולא נבואית. (עמ' 84). גם כאן קיים פרדוקס בלתי פתור בדמות חטא העגל, אבל הסבר זה של הרמב"ם עדיף על האמונה שמשה דיבר עם האלוהים וקיבל מידיו את לוחות הברית.
עם זאת, משה הוא הנביא הגדול מכולם כי נבואתו היתה נבואה מחוקקת. אדם עצוב לא יכול להיות נביא ולכן לאחר שמשה נעצב מן המרגלים, הסתלקה ממנו הנבואה.
המסקנה עד כה הינה כי הרמב"ם מציג מבט חדש על הדת, על התורה. הוא הופך את התנ"ך לספרות מחנכת. לתורה ולחוקיה תפקיד לתקן את הגוף והנפש של היחיד והחברה, ואין בה אמירה מדעית. היא מרחיקה אמנם את האדם ממאגיה ומעבודת אלילים והמצוות נועדו לתקן את האדם ואינן צורך אלוהי, לכן ישו טעה כשביטל את המיצוות. יש מצוות שאנחנו לא מבינים, מפני שהן ניתנו על רקע היסטורי. כמו איסור לבישת שעטנז שהיה מינהג של עובדי אלילים.
מה צופן העתיד והאם תתקיים ביאת המשיח?
ביאת המשיח- זו תשוקה של האדם לשינוי רדיקאלי של המציאות. לא יהיה דבר כזה. זו תקווה אנושית שלא תתממש. חוקי הטבע נצחיים ואינם עתידים להשתנות (עמ' 139). ימות המשיח לא יחרגו מהסדר הטבעי. עולם כמנהגו נוהג וינהג. אבל יהיה שינוי במצב האומה היהודית. ימות המשיח הם ימים של גאולה שכלית ואינטלקטואלית!
התסכול של האדם נובע מהפער בין הציפיות למציאות. האדם תמיד רוצה יותר ולכן לא יהיה מאושר כי לא ניתן לספק את צרכיו. התשוקה היחידה שיכולה לגרום לאושר אינסופי היא התשוקה לדעת, כי לידע אין גבולות. וכך תמיד ניתן להוסיף וללמוד. לדעת הרמב"ם צריך להעתיק את התשוקה מן החומר לרוח. גם איוב שהיה לו הכל, סבל. ורק כאשר המיר את התשוקה בידיעת אלוהים- הפסיק לסבול.
ואמנם, הרמב"ם קובע כי הידע האנושי התקדם במהלך הזמן, אבל התיאולוגיה נשארה קפואה (עמ' 106).
לדעת הרמב"ם העתיד יהיה טוב יותר מפני שרמת ההשכלה עולה. הבערות היא סיבת הרוע. הידע הוא מקור הגאולה (עמ' 130 ). התפשטות הידע אמורה להביא לסיום עידן השנאה, האלימות והמלחמות. בכח התבונה לשנות את הדינמיקה של ההיסטוריה. לא אלוהים ולא המשיח יביאו את הגאולה, אלא תבונת האדם. תבונת האדם מביאה לביטול המחסור הכלכלי וביטול מלחמות בין בני האדם. מה שמקיים את גלגלי הכלכלה היא הפנטזיות של ההמון לעושר, לרמת חיים, לרווחה כלכלית. הבעיה היא שאם העולם יהיה עסוק רק ברדיפה אחר ידע- יהיה מיתון ועוני. וזה פרדוקס. למרות זאת יש להעתיק חלק מהתשוקה לעושר ורמת חיים אל התשוקה לאמת שהיא אינה מוגבלת, אם כי צריך לחיות עם העובדה שיש דברים שלעולם לא נדע.
בריאת העולם והאדם
לפי הרמב"ם אין הוכחה מופתית לשום צד בקשר לבריאת העולם או קדמותו. הוא נוטה אמנם להאמין כי העולם נברא, אבל לא בטוח.
עוד ניפוץ מיתוס של הדת מבית מדרשו של הרמב"ם. האדם אינו נזר הבריאה, ואינו מרכז העולם, כפי שוטענת הדת (תפיסה שנקראית אנתרופוצנטרית- האדם במרכז). יש להתבונן בטבע ובקוסמוס על מנת להבין את שוליותו ואפסיותו של האדם. על האדם לנפץ את האשליה הזו. כאן תוקף הרמב"ם את אחד מחשובי חז"ל, שטען שהטבע נועד לספק את כל צרכי האדם. לא יתכן שכל הקוסמוס, על מימדיו האדירים נועד רק לשרת את האדם (עמ' 223). העולם לא נברא לשרת את האדם.
האם התורה אלוהית?
עפ"י המסורת, אלוהים כתב את התורה. לפי הרמב"ם התורה נוצרה מתוך התבוננות בהרמוניה ובחוקי הטבע. לא אלוהים כתב את הספר (עמ' 187). אלוהים איננו מדבר, אינו כותב ואינו מכתיב. משה התבונן בעולם וכתב את התורה.
עוד מיתוס שמתנפץ לרסיסים ע"י הרמב"ם הוא, כי אלוהים אינו אלוהיו הפרטי של עם ישראל, אלא של כל העמים (עמ' 233). בניגוד לתפיסתם של ריה"ל ואחרים. נבואה יכולה להתקיים גם אצל הגויים ואינה ייחודית לישראל. לעם ישראל אין מונופול על הנבואה או על ההשגחה. לפנינו ניפוץ התפיסה הגזענית של התורה כלפי הגויים. לעם ישראל יתרון אחד עליהם- והוא התורה והמצוות שמתקנות את האישיות (עמ' 235). זה יתרון תרבותי ולא ביולוגי או תורשתי. הוא תוקף את ההלכה שאינה מנהיגה מוסר שוויוני אוניברסלי ומפלה בין היהודי לגוי (זה עוד אחד מהדברים שגרם לי מורת רוח רבה מהכתוב בתורה). אלוהים הוא לא אלוהי ישראל אלא האלוהים של כולם באותה מידה. הטבע אדיש להבדלים לאומיים. להלכה היהודית אין מונופול על האמת. ניתן להגיע לאישיות מאוזנת גם ללא ההלכה היהודית ( עמ' 240) אלא בשמירה על שבע מיצוות בני נח. כפי שעשה אברהם.
הנבוך והמבוכה
הרמב"ם משבח את האדם הנבוך שמרגיש בפער בין התורה למדע ולפילוסופיה. המבוכה מעידה על תבונה. אמונה מוחלטת וודאית בתחומי המטאפיזיקה היא פסולה. אנשים שטוענים שיש להם הוכחה מופתית לקיום האלוהים (עמ' 268-9), לבריאת העולם וליתר הסוגיות הנסתרות- טועים ומטעים ומונעים מעצמם את החקירה בדרך להשגת האמת. ובהרבה שאלות האדם נאלץ לחיות ללא וודאות. יוצא איפה, שהרמב"ם רומז גם לכך שאין הוכחה מופתית לקיום האל!!!!!!!
הנבוך הוא הספקן, והספק הוא התנאי לחקירת האמת, כפי שקבע גם דיקארט. מי שאינו מטיל ספק במה שאינו וודאי חי בהונאה עצמית, ועלול לשכנע את עצמו שהגיע לוודאות. המעלה הגדולה ביותר של האדם היא היכולת לחיות עם הספק, ורוב בני האדם מתקשים לעמוד בזה.
הידיעה שאנחנו לא יודעים- היא הידיעה האמיצה, כפי שקבע כבר אפלטון. יש להזהר מליפול לתוך וודאות מזוייפת. ייחוס מעמד וודאי לידיעה שאינה וודאית- הוא חטא. וזה היה חטאו של אלישע (במשל על ארבעה שנכנסו לפרדס). יש מצבים בהם אין אמת הנגישה לאדם. לכן, יש להילחם בעריצות של המימסד הדתי שסובר שהגיע לאמת, ומפיל את מאמיניו למלכודת ההונאה העצמית (עמ' 295) והקיפאון המחשבתי.
הרמב"ם משמיע ביקורת קשה על חכמי התלמוד שתפיסתם המדעית והפילוסופית שגויה, והם גרמו לטעויות קשות שמערערות על היושר האינטלקטואלי (307). התלמוד אינו יצירה מדעית פילוסופית ראויה. המסורת העתיקה הכתובה מאמצת דעות שגויות. היא טועה ומטעה. הוא נאבק ומורד במסורת היהודית, מאשים אותה בקיבעון. הם חושבים שהם יודעים הכל והרמב"ם מודה שהוא אינו יודע. התבונה של האדם היא מקור הסמכות היחידי ולא האמונה המוחלטת בדברי חז"ל. הדת משפיעה על האדם בתפיסתו האגוצנטרית וזה מקור הרע.
ומדוע כה שונה הרמב"ם במורה נבוכים מן הרמב"ם במשנה תורה? יתכן והוא היסווה את דעותיו מחשש לחרמות מצד שמרנים.
סיכום זה הוא תמצית הרעיונות המרכזיים בספר של מיכה גולדמן סודותיו של מורה הנבוכים. הוא נועד למי שאין באפשרותו לקרוא את כל הספר עד תומו, וע"י כך מחמיץ הזדמנות להתוודע לאחד הספרים החשובים לדעתי בתיאולוגיה ובפילוסופיה היהודית. אני מקווה שהרעיונות הראדיקלים של הרמב"ם שחלקם הובאו לעיל, יעודדו את הקורא בכל זאת להקדיש מזמנו ולקרוא את הספר, ולהסיק את המסקנות הנדרשות.
ותודה לד"ר מיכה גודמן על הארת העיניים.
ד"ר חיה כהן
אבוי לנו שאחד כמו הרמבם הוא שפתר ר לך בעיות עם התנ"ך.
למה מי הוא שכשהוא כותב כי גם בעינו זההזוי, אזי זה אכן כך ?
ואם באמת מדןבר באדם מתקדם וראציומלי, לא יתכן שאמר את שאר דברי הטירוף והרוע שכתב. כנראה יש המון טקסטים שאנשים רשעים כתבו בשמם של אלו הנחשבים משום מה ל"גדולים"
לפי הרמבם סיפור העקידה הוא הזוי כלומר דמיוני, השאלה שלי היא: דמיונו של מי ? דמיונו של אברהם ? או אולי דמיונו של יצחק?
לדעתי זה דמיונו של הכותב, הרי מישהו כתב את כל זה והכותב הוא שדמיין וכתב הכל ממוחו הקודח.
האם התורה אלוהית?
עפ"י המסורת, אלוהים כתב את התורה. לפי הרמב"ם התורה נוצרה מתוך התבוננות בהרמוניה ובחוקי הטבע. לא אלוהים כתב את הספר, אלה דברי הרמבם שהעתקתי.
והשאלה שלי היא:
מה פירוש התורה נוצרה, איך היא נוצרה, יש מאין ? הרי מישהו יצר אותה, כלומר כתב אותה והכותב הזה הוא זה שכתב אותה מדמיונו שנים רבות אחרי אירוע המעשים שהוא כותב עליהם.
יש סיבה למה קוראים לזה מורה נבכוים. את הכי נבוכה פה כי קראת את הרמב"ם הפוך ולא נכון. זה ראשון.
שני, לא נראה לך שמקכירים את מורה נבוכים? אני חושב שאם היה באמת הרמב"ם כותב את מה שאתה מחרטטת וכמו כן המיכה גודמן הזה אז אבוי, חכמים היו מחרימים את ספרי הרמב"ם, אבל לא כן, כי הרמב"ם לא אומר את מה שאת משמיצה את שמו בהם.
שלישי, התורה קדמה להכל, אז אם יש מחלוקת בין התורה לרמב"ם, ועוד בין תנאים ואמוראים וגאונים וראשונים נגד הרמב"ם, הרמב"ם מפסיד. את מורה נבוכים אי אפשר פשוט לקרוא, יש דרך מיוחדת ומסויימת להבין אותו, הגודמן הזה ואת פשוט פיספסתם את הכל.
רביעי, אני לא חושב שאפילו הפיסקה הקצרה הזה שווה לי הזמן ובטוח שלא שווה הזמן לכתוב לך תגובה לכל אחת מהשטויות שכתבת.
יום טוב ולבריאות לכל חולעי ישראל.
"תנאים ואמוראים וגאונים וראשונים" – אחח אחח זה נשמע גדול, זה נשמע עצום, זה נשמע מפחיד, אי אפשר על זה, אי אפשר עליהם.
אינך רואה באיזה מנגנון מסועב אתה משתמש?
וכן, החרימו את הרמב"ם בשעתו. שרפו את ספריו.
אתה מגונן עליו היום בגלל ההלכות המכוערות שמייחסים לו (ואם אכן כתב אותם, זה מעיד על טומאתו ונבזיותו הזכרית הטיפוסית).
מצטר לומר לך שדיברתי על חכמים של היום שכל ישראל מקבלת את הרמב"ם, אני לא מדבר על החרם שהיה בהתחלה.
שנית כל, הרמב"ם כתב את כל דבריו ע"פ הגמרא, אז פשוט תגידי שהגמרא מעוותת ומסריחה וממש גברי ומטופש וזהו, למה את כ"כ מתעקשת?
וכן, זה כן גדול, כי אם הם בני אדם אנחנו חמורים….
לדייק מדברי הרמב"ם את דבריו , בצורת החשיבה והניתוח של ד"ר חיה כהן , שלדעתי היא רחוקה מליבו של הרמב"ם בדעותיה , לא תצליח לדעתי להגיע ליעד המדויק.
בדיוק! כתבי חכמי ישראל ובמיוחד התנ"ך שהיא אלקית אי אפשר ללמוד בדרך ניתוחי כמו באוניברסיטאות. זה לא מדע. זה אלוקי
ד"ר חיה כהן, תודה רבה לך על התמצות הנהדר של הספר… אני קראתי אותו ו"יצא" לי ככה לשכוח אותו.. ניתוח נהדר ומדויק!
ספרו של דר מיכה גודמן חשוב מאוד, ותגובתה של דר חיה כהן עליו ראוי להעתיקה ולהצמידה לספר לצורך מעבר מחודש עליו-למי שכבר קראו.
יחד עם זאת גם דר' כהן ואפילו דר' גודמן טועים בפרשנותם הקיצונית- השגויה לתורת שלילת התארים (העמיק מאוד בטעות זאת פרופ. לייבוביץ ע"ה).
את תורת שלילת התארים יש להבין כנובעת מהבהרתו הפילוסופית של רמב"ם לשתי המצוות הראשונות בתורה:
האמונה בקיום מצוי ראשון והאמונה שכל המציאות כולה וסיבתה הראשונה-אחד הם.
אין רמב"ם כופר בקיום טוב ורע אובייקטיבים ובהתעניינות האל באדם בכלל ובאדם הישראלי בפרט-
המפרשים כך את תורת שלילת התארים הם פרשנים מטריאליסטים של רמב"ם.
רמב"ם לא טעה בטעות הפילוסופית המטריאליסטית:
במקביל לחקירה המטריאליסטית המובילה אותנו לאמונה באמיתות המפץ הגדול ובתורת הקוונטים-
החקירה הפילוסופית אמורה להוביל אותנו לידיעה לא פחותה בעוצמתה בקיומם של אובייקטים מטפיסיים כדוגמת ה-self של כל אחד ואחד מאיתנו ולמקבילו המטפיסי של היקום כולו.
להמשך פרוט: noamlevi2@gmail.com
בברכת עיון והעמקה בארון הספרים היהודי!
ואין צורך לכתוב שהילדה הקטנה היא "גויה". הילדה היא ככל הילדות – ילדה. והיהודים חשבו שזה בסדר לרצוח ילדות שנאנסו, כיוון שנחשבו לזונות. כל ילדה שנאנסה..גם תינוקת בת שנתיים – נחשבה לזונה. וזוהי תרבות הגברים. זהו עולם ללא השפעה נשית.
היו עוד המון דברים מזעזעים שכתב. למשל חשב איך להפיל מאנסות בדרך הכי נוראית שאפשר וקבע כי יש להעמיד אותן בשורה כחפצים בשוק ולקבוע כמה לשלם ע"פ רמת יופיין. כל הדברים האלו נובעים משנאה איומה לנשים..בדיוק כמו שונאי הנשים היום שגם להם עולים כאלה רעיונות.
תראו לי אישה אחת בעולמנו שעולה לה כזה רעיון כדי להשפיל גברים. זו אכזריות של גברים בלבד.
הוא גם חשב שזה בסדר להתחתם עם תינוקת בת 3 ושאם גבר אנס בת פחות מ3 הרי הוא פטור מעןנש.
בנוסף טען שבתולי הילדה חוזרים ומתאחים. הוא היה פדופיל אנס תינוקות בנות..הן סבלו למוות והוא זוכה בהוקרה וזוהר לנצח.
סיפור החיים של גבר מנובלים
השפלת נאנסות בדרך הכי יצירתית שגאון יכל לחשוב עליה, לטעון שתינוקות לא סובלות מאונס כלל ולהיפך עוד נהנות מכך, להרוג את מי שמתחשק..
העיקר שכולם מעריצים אותה בגלל היותו יהודי ומושפע מרפואות היוונים ושאר תרבויות. יעני "משכיל".
יש להקים אותו לתחיה ולגרום לו לעינויי תופת נצחיים. שום דבר לא ינקה מהעולם את השפעתו הנוראית. כמו סיפור הבריאה היהודוני, גם הרמב"ם וחבריו הרסו את חיי הנשים לנצח. השפיעו באופן הכי שטני וחולני על הרבה תרבויות. וחוכמתם בכך שידעו איך להפוך עצמם לבעלי מעמד נצחי.
לבריאות! מה לקחת הבוקר?
תגיד, אפשר ציטוטים, כלומר, איפה כתובים כל ההלכות הללו שאתה כותב? עוד איפה מדובר על שהוא אנס או אפילו נגע בבת (אוקיי, הוא בטח נגע בבת כי היה רופא, אבל הבנת אני מקווה…)?
עוד, מי אמר שתינוקת בת שנתיים זונה? איפה כתוב?
לגבי העניין עם ילדה בת 3 ויום אחד אתה צריך לדייק. אבל לא אדייק בשבילך כי זה חסרת טעם אבל כמובן שגם אם מעיקר הדין זה מותר, כמובן שברוח ההלכה ולפי הרוח היהודי זה לא טוב ואסור ואין אדם שיסכים שזה לכתחילה אבל זה קצוות הדין, כי צריכים לדעת מה הגיל הכי נמוך ולחוקים אלוקיים אין טעם וריח שבני אדם יכולים להבין (יש טעימות אבל זה לא זה).
תשאל אנשי מחקר, מדענים אם אכן בתולת ילדה קטנה מבת שלוש חוזרים. מה פדופיל? זה דבר ידוע כמו מחזור האישה, ככה זה, הוא לא אנס בת, זה כבר מימי קדם דבר שנודע, זה בשביל להסביר למה עד גיל 3 ויום אחד תינוקת שנבעלת עדיין נחשבת בתולה לכל הדינים הנוגעים לזה.
מאיפה המצאת השטויות שלך? שוב, כמו הקשקשן, אתם סתם משמיצים בורים, איך אני יודע שאתם בורים? בגלל מה שאתם כותבים ואיך אתם כותבים ובלי שום בסיס.
בתולי תינוקת מתחת ל3 שנים, אינם חוזרים ומתאחים. זו עובדה מדעית.
ומה זה התירוץ העלוב הזה ? – "זה בשביל קצוות הדין" .
לא!!!! כל אישה שפויה וכל ילדה תגיד לך למען מי זה – למען צרכי הגברים הסאדיסטים והחרמנים בלבד. הם התחתנו עם ילדות כי ככל שהאישה/ילדה צעירה יותר, כך היא פחות מגובשת וכך אפשר להשפיע עליה יותר.
ככל שהיא קטנה יותר- כך שגבר יש יותר יכולת עליה. הם חכמים על תינוקות, על חלשות. בת 3 היא תינוקת!!!
אתה חתיכת מטומטם.
תרבות חכמה באמת היתה שמה את ה"קצוות" בגיל 30. אתה יודע כמה אונס זה היה מונע ?
אגב, היתה תרבות חכמה ועתיקה כזאת, דווקא בגרמניה לפני מאוד שנים…טענו שאסור לשכב לפני גיל 26!
זו תרבות שבאמת מעוניינת לשמור על הנשים בה .
אם ההחלטה היתה בבעלותי – החוק היה אוסר לשכב עם נשים מתחת לגיל 26-27.
זה היה הופך את החברה להרבה יותר מוסרית וטובה, מונע אינסוף מקרי אונס וניצול, מונע חתונה (שהורסת את מעמד הנשים בכל העולם. הוכח עשרות אלפי פעמים שרק הגבר מרוויח מנישואין), מונע את שליטת הגברים בנשים.
יש עוד כמה שיטות לעשות זאת, אבל אתם ניצלתם את כל השיטות כדי למשול בנשים ולהפוך את היוצרות בכל התחומים.
וכל זה כי נולדתם עם כמות עצומה של טסטוסטרון, אשר לא מאפשרת לכם בכלל להבין ולחוש את סבל האחר/ת. אתה למשל, אפילו לא מבין מה כ"כ נורא בלהתחתן עם בת 3.
רק סירוס יסדר לך דברים במוח.
גבר שאינו מסורס, לעולם לא יבין מה רע בדברים רעים (וגם הנאורים שבין הגברים, שכביכול כן מבינים, עדיין תומכים ברעיונות הרעים בעקיפין, כי הם מקבלים הטבות בדרך זו).
אני מבין שאת נקבה, זה בסדר, אכתוב לאט.
מי בדק שזה לא נכון? מדענים חרמנים? אכן כן….או לפחות לפי איך שאת מדברת…
ומי ביקש שיתחתנו עם ילדה בת 3? מי אמר ומי הציע כזה דבר!? כתוב איפהשהו שהרמב"ם אנס מישהי?
ורואים גם איך שאת סגורה ומסוגרת, כי יש גם נשים מכות את בעליהם ויש עניין להתחתן צעיר, ואני מדבר על 19 ו-20, לא 3, תתפתחי קצת לעולם ותנסי להבין, לא להשמיץ.
איך סירוס יעזור? יגמר המין האנושי? ומה הקשר לסבל שעוברות בנות באונס? זה נראה קשור? הם עוברים על חוק מי שאונס ולא יהיה אכפת להם איזה חוק חדש של גיל מינימלי כזה או אחר.
ואני בכלל לא מסכים לזה שיתחתנו בנות בגיל 3 או אף 13!
תודה וכל טוב.
מעט אנאכרוניסטי לטעמי.
לשם השוואה, יש לציין את הפולמוסים לגבי החוקה האמריקאית שמגדירה כי "All men are created equal"' רק ש-"men״ הוא לא "person״, ולכן היה ספק רציני אם לנשים מגיעות זכויות שוות, והאם כושים נכללים בהגדרה וכד׳.
כל זאת 500 שנה אחרי הרמב״ם, בהכרזה שנחשבה לאחת מהההכרזות המשמעותיות ביותר לזכויות האדם- ועדיין לא הייתה ברורה לגמרי האוניברסליות שלה… אז הרמב״ם לא אוניברסלי? מה נאמר על תומאס ג׳פרסון שהיה בעל עבדים?
(*ורק עוד אמירה צדדית אך מהותית: לא אתפלא הרמב״ם היה מצדיק את היחס לעובדי ע״ז בכך שמכיוון שהם טועים באמת יסודית – *אמת אוניברסלית ומהותית* – החיסרון המוסרי שנגזר מהתכחשותם לאמת האסבולוטית הזו משליך גם הוא על התייחסות הכללית אליהם שאת פרטיה הבאת. *האמת היא האוניברסלית*, לא היחס לאנשים.)
(מיכה גודמן מייפה את הרמב"ם) או (אני אלחם עד שארית כוחותי האחרונים לשמור על הזהות החילונית-ישראלית שלי).
קראתי את דברך ומבלי להכנס לפרטים דבריך נשמעים כגסיסה כואבת של זהות פיקטיבית שכל כך הפקדת עליה שומרים כל היום וכל הלילה..