אובססיית הזמן – על "כל שירי ת.ס. אליוט" בתרגום אורי ברנשטיין

(פורסם בעכבר העיר).

האובססיה של ת.ס. אליוט היתה הזמן.

העבר והמודרני התקיימו בשירתו זה לצד זה וניהלו ביניהם עימות מתמיד. אליוט היה מוטרד מאופיה הבלתי רוחני של המאה העשרים: מוטרד אך לא מיואש. הוא האמין שגם מאדמתה הצחיחה של המאה המודרנית והחילונית הזאת יוכלו לצמוח ניצנים של זיכרון ותשוקה ליופי, כפי שכתב בפתיחה לספרו הידוע ביותר, "ארץ השממה":

"אפריל הוא האכזר בחודשים, מְצַמֵּחַ/ לילכים מתוך הארץ המתה, מערֵב/ זיכרון ותשוקה, מעורר/ שורשים קהים בגשם של אביב".

אם כך, מדוע אפריל הוא חודש אכזר? או יותר נכון, מיהם הם אלה שקוראים לו אכזר? ככל הנראה, אלה האנשים שאינם רוצים להיגאל, או ששכחו מאפשרות הגאולה, חיים-מתים, מכונות אדם שמכרו את נפשותיהם והשתעבדו למערכת העירונית הקפיטליסטית שאינה מציעה להם דבר פרט לעבודה קשה, יחסי מין מנוכרים וכיעור. וכך הם נראו לאליוט בלונדון של 1922, בתמונה שמוּכֶּרת עד היום בכל הערים הגדולות בעולם המתועש, עם תחילתו של יום העבודה:

"עיר שלא באמת,/ מתחת לערפל החום של שחר חורף,/ המון זרם על גשר לונדון, כה הרבה,/ לא חשבתי שהמוות בילע כה הרבה./ ואנחות, קצרות ולפרקים, נפלטו,/ וכל אדם נעץ את מבטו לפני רגליו,/ זרם במעלה הגבעה ובמורד רחוב קינג ויליאם/ עד למקום בו מארי ווּלְנו­ֹט הקדושה מקפידה על השעות/ בקול אטום בפעימה האחרונה של תשע".

ומה קורה בסיום יום העבודה, במה שקרוי שעות הפנאי? הנפש שהתרוקנה בשעות הארוכות במפעל או במשרד אינה מסוגלת עוד לקליטה של המופלא, לתחושה של המסתורין, להנאה מהטבע ואפילו לא לגילויי אהבה פשוטים. מה שנותר הוא זה:

"בשעת הסגול, כשהעיניים והגב/ מעם שולחן הכתיבה יתרוממו, כשהמכונה האנושית/ מחכה כמו מונית פועמת ומחכה…/ בשעת הסגול, שעת הערב השואפת להגיע/ הביתה, ומשיבה מלח לביתו מן הים הגדול,/ ואת הקלדנית הביתה לשעת התה, באה ומנקה/ את ארוחת הבוקר, ומעלה אש בתנור ומגישה שימורים./ מחוץ לחלון פרושים, על בלימה, להתייבש בגדיה התחתונים באור קרני שמש אחרונות,/ ועל הספה (מיטתה בלילה) יש/ ערמה של גרבים, נעלי בית, ביריות ותחתוניות…/ והוא, הצעיר המחוטט, מגיע,/ פקיד קטן של מתווך דירות, ולו מבט לא מהסס,/ אחד העלובים שעטה על עצמו ביטחון/  כמו שעל ראש מיליונר מברדפורד צילינדר יתנוסס./ כמו שניחש, הזמן מתאים דווקא,/ הארוחה הסתיימה והיא משועממת וחסרת אונים,/ הוא מנסה בליטופים להדליקה,/ ואלה לא נדחים אך גם לא נענים./ סמוק פנים והחלטי, הוא תוקף מיד;/ ידיו המשוטטות לא נפגשות בהתנגדות;/ שחצנותו אינה דורשת מענה,/ ומקבלת בברכה גם את האדישות…/ מעניק לה נשיקה סמכותית אחרונה,/ ומגשש את דרכו, כי המדרגות לא מוארות…/ היא פונה ומביטה לרגע במראה,/ כמעט ולא תשגיח באהובה שאיננו כבר;/ מוחה מניח למחשבה אחת לחלוף, לא גמורה:/ 'טוב, זה כבר נעשה. אני שמחה שזה עבר'./ כשאישה נאה נכנעת לאיזו שטות חולפת/ ופוסעת בחדר, לבדה, בלי משים/ היא את שערה מוכנית מלטפת/ ועל הגרמופון תקליט כלשהו תשים".

זוהי הפעם הראשונה שכל שירי ת.ס. אליוט מתורגמים לעברית ונכרכים בספר אחד. המשורר אוֹרי ברנשטיין, שתרגם את השירים, הציג אותם לפי סדר פרסומם, מה שמאפשר לעקוב אחר ההתפתחות ביצירתו של אליוט. הקריאה בשירים ברצף הכרונולוגי הזה מאשרת את אבחנתו של המשורר סטיבן ספנדר לפיה התודעה בשירי אליוט המוקדמים היא תודעה של אינדיבידואל, שחש כי הוא נמצא מחוץ לעולם החברתי המקיף אותו, וכי גם אם הוא נחשב נחות במעמדו בעיני אותו עולם, הרי שהוא גם נעלה עליו בערכיו; בשלב השני ביצירת אליוט, זה של "ארץ השממה", התודעה מותנית לחלוטין בנסיבות הציביליזציה שמקיפה אותה ואינה מסוגלת לחמוק מהן: אין היא אלא תוצר של הנסיבות ההיסטוריות; ואילו אצל אליוט המאוחר היחיד עומד לבדו עם האל ובוחן חוויות המצביעות על האפשרות של חיי נצח.

זהו נתיב לא פחות עמוס מגשר לונדון בתחילת יום עבודה: הנתיב שמתחיל באיש הצעיר המתבדל מהחברה ומרגיש נעלה עליה, נמשך באיש המבוגר שמתפכח מתקוותיו להיחלץ מכבליה ומסתיים באיש הזקן אשר בהתקרב יום מותו מחפש נחמה בהתבודדות עם האל. זהו נתיבו של האדם המודרני, לפחות אחד החשובים שבהם, וטוב עשה ברנשטיין שריצף אותו באותיות עבריות.

כל שירי ת.ס. אליוט, תרגום, מבוא והערות: אורי ברנשטיין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, מחיר מומלץ: 92 שקל, 230 עמודים.

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: