על נתב"ג, הרומן החדש של יואב כ"ץ

פורסם בעכבר העיר.

זוהר נרקיס הוא מפקד תחנת המשטרה בנתב"ג. בנו נהרג בתאונת דרכים לפני שנתיים, והוא ממתין למשפטו של הנהג הדורס. מעט לפני המשפט, מתרחש אירוע ביטחוני חמור בשדה התעופה, במהלכו נורים שני חמושים.

ואז מתרחש עוד אירוע. ועוד אירוע. ועוד אירוע.

בכל האירועים האלה צצים אנשים באתרים מאובטחים היטב בשדה, בלא דרכון, בלא כרטיס טיסה, בלא אישורי מעבר. הסבירות שמדובר במתקפת טרור הולכת ויורדת ממקרה למקרה, מכיוון שהאנשים הבאים שצצים בשדה אינם חמושים ואין להם כל כוונות התקפיות. שניים מהפולשים הם ילדים, שטוענים כי הם מתגוררים ביישוב פאת שדה. הבעיה: היישוב הזה פונה לפני כמה שנים בהתנתקות.

יואב כ"ץ הוא למיטב זכרוני אחד משני הכותבים היחידים שזכו פעמיים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ". לפני אחת-עשרה שנים הוא הוציא את "מולטי סיסטם", אוסף מעולה של סיפורים קצרים בסגנון ריימונד קארבר, שהעביר עוצמות של רגש ואבחנות מדויקות מבעד לעדשות יבשות ולקוניות. את הסיבה לשתיקתו הארוכה של כ"ץ אפשר רק לנחש: היעדר זמן, טרדות פרנסה – ואולי גם ייאוש מהז'אנר הדועך הידוע בשם "הסיפור הקצר העברי".

הרומן "נתב"ג" נכתב בגוף ראשון, ומסופר מנקודת ראותו של ניצב משנה נרקיס הפונה אל רשויות ההגירה של קנדה, בנימוק כי בישראל הוא ניצב בפני סכנת חיים מיידית. טיבה של הסכנה מתברר בהדרגה ככל שהסיפור מתפתח, וכרוך בשתי תפניות מפתיעות שמטעמים ברורים לא יוסגרו כאן.

מה שאפשר לומר הוא שהבחירה להפנות את הדברים לשומע קנדי משקפת היטב את הרגע ההיסטורי הנוכחי בחברה ובפוליטיקה הישראלית. רגע שבו מתבהרת ההבנה שעיקר המאבק שאנו נתונים בו אינו צבאי או כלכלי, אלא תדמיתי והסברתי. רגע שבו רבים מאתנו הגיעו למסקנה כי קשה עד בלתי אפשרי להסביר ולהצדיק חלקים משמעותיים ביותר מהווייתנו. לא לחינם כותב נרקיס, בדבריו אל פקיד ההגירה הקנדי: "שים את עצמך במקומי ונסה לחשוב מה היית עושה במצבי".

עיקר כוחו של הספר הזה טמון בהצלחתו להגניב בין דפיו דיון פוליטי במסווה של סיפור מתח קצבי ומרתק, שכתוב בשפה פשוטה ושרירית ונקרא בשטף. "נתב"ג" עומד ביציבות על רגלי המותחן שלו, גם בלא הקביים האלגוריים-פוליטיים, וככזה הוא יכול להיקרא כספר טיסה מספק בהחלט, גם בלא המטען העודף שהוא נושא עמו.

אבל כפי שבשדה תעופה אמיתי המטען העודף הוא הכי יקר, גם בספר הזה הוא העיקר. השאלה כיצד והאם ניתן להצדיק רצח של אדם שהוא אולי חף מפשע היא מרכזית לחיינו כאן, בה במידה שהדיון בה שחוק עד לעייפה, וצריך לברך על הניסיון להציגה בדרך כה מקורית.

במישור המציאות המתוארת, הצליח כ"ץ לחזור על הישגו מ"מולטי סיסטם": סידורי האבטחה בנתב"ג מתוארים כאן בכאלה פירוט ודיוק, עד שכמעט מתעורר החשש שהיה צריך להעביר את הספר הזה לצנזורה לפני פרסומו. בכלל, לכ"ץ יש עין טובה לפרטים קטנים, ולפעמים (לא מספיק פעמים) הוא מצליח לשבצם במשפטים שמעלים אותם מעבר למישור הארצי שבו הם נתונים, כמו במשפט הבא: "האף התמלא בריח דלק [מטוסים] סילוני, שמזכיר את ריח החורף כשהייתי ילד, ריח תנורי הנפט. אבל בחוץ לא היה חורף".

דווקא במישור השפה, נרשמו כמה התחלקויות. שפתו של נרקיס, ובצדק, נבחרה להיות פונקציונלית ועניינית, כשל קצין משטרה, ולכן לא היה מקום להתפייטויות כגון דבריו על בנו המת: "אני מרגיש את חסרונו. את החלל. את אי היותו". (הבעיה כאן היא בביטוי "אי היותו"). צרימה נוספת היא כאשר עבריין מנתניה משתמש בעברית כמו: "לחינם מחזיקים אותי". נרקיס לוקה בחוסר עקביות כאשר הוא מתעקש להסביר לשומעו הקנדי כל מיני פרטים שידועים לכל הישראלים, אבל באחת הפעמים הוא מתאר דמות כ"דומה לשייקה לוי", ובפעם אחרת מדבר על מאיר אריאל. הגשש החיוור ואריאל אמנם הצליחו מאוד בזמנם, אבל לא עד כדי כך.

עם זאת, שגיאתו הגדולה של כ"ץ היא בבחירתו לעזוב את שדה התעופה כשישים עמודים לפני הסוף. עד אז הוא שמר על האחדויות המפורסמות של הדרמה היוונית (מקום ועלילה, ובדרך כלל גם על הזמן). זה העניק לרומן דחיסות וקצב ששיפרו את חוויית הקריאה והלמו מאוד את נושאיו הגלויים והסמויים (הכלא שהוא השכול, תחושת הבידוד והחנק של ישראל).

למרבה המזל, הפגמים האלה הם משניים על רקע התמונה הכללית, האינטליגנטית והמהנה, המבדרת והמעמיקה, שהספר הזה מצייר.

 

נתב"ג, מאת יואב כ"ץ, הוצאת עם עובד, מחיר מומלץ: 88 שקל

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: